ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
הצעדה
הצעדה

שאול וינר

שאול וינר

שאול וינר נשוי לרינה, אהבתו ואהובתו, למעלה מיובל שנים עד לפטירתה בשנת 2008. רינה הייתה מורה במשך עשרות שנים, וּבִתָּם של מי שהיו ממייסדי מושב הפועלים (עין גנים) הראשון בארץ. שלושת ילדיהם, וכן נכדיהם וניניהם - גרים כולם בארץ. שאול וינר מתגורר היום ברשאון לציון.

שאול וינר - מחבר הספר, נולד בארץ ישראל (פלשתינה) בתקופת שלטון הבריטים, ברבע הראשון של המאה שעברה.

אִם תרְצוּ בכך, אין ספר זה אלא שני סיפורים נפרדים: זהו סיפור אהבה, ויחד עם זאת זהו גם סיפור מלחמה, אודות אותה מלחמה לחיים ולמוות עם כינונה של המדינה, כאשר בחלק ניכר של הקרבות – כל מַפָּלָה בִּקְרָב כָּלְשֶׁהוּ, קֵרְבָה אותה לאובדנה; ואם תרצו- אין ספר זה אלא מגילת ספר, שֶׁאִם תגלגלו אותה מפניה לאחור, אין בה אלא משא כובדה של אומה לאורך ארבעת אלפים שנה, ואשר כל יחיד בתוכה, אם ירצה בכך ואם לאו - ממשיך לשאת אותו בכורח של איזה צו קדמוני שאיני יודע פִּשְׁרוֹ.

הספר "הצעדה" הינו סיפורו של ילד אשר סבל בילדותו, יחד עם אָחִיו, מרעב ממש תחת ידה של אם חורגת - ותחושה זאת ליוותה אותו במשך עשרות שנים.

זהו סיפורו של מי אשר השכלתו בִּנְעוּרָיו הייתה של בית ספר יסודי - ורק עשרות שנים לאחר מכן, המשיך בלימודיו לכדי קבלת תואר אוניברסיטאי.

זהו סיפורו של נער אשר במשך שנים שירת בפלמ"ח, השתתף בפעולות שונות עוד בטרם קוּם המדינה, ובקרבות מן הקשים והמרים במלחמת העצמאות בשנת תש"ח, וביניהם: ב'נבי דניאל' (לְיַד גוש עציון - שם גם נפצע), ב'קסטל', וב'נבי סמואל'.

שאול וינר נפטר בשנת 2012, בגיל 87.

המחשב ואני

לרגל יום הולדתי, החליטו כל בני משפחתי וידידיי באשר הם, לעשות מאמץ משותף, ולקנות לי מחשב.

והמחשב, רק ייסורים גורם לי אותו מחשב! ובכך מצדיק הוא את רכישתו הזולה בשוק הפשפשים: רוצה אני לכתוב את האות 'ואו' מדפיס הוא לי את האות 'נון סופית', וברצותי את האות 'דלת' – והוא מתעקש רק על 'רֵיש'.

וזה לדידו דבר של מה בכך: כותב אני את יצירת חיי, זאת שגם הדורות הבאים יקראו אותה בדחילו ורחימו – והוא, כבדך אגב, מוחק אותה כהרף-עין, כאילו שאינו יודע כי כל מה שכתבתי – צריך להיות מופת לאומה!

ומנסה אני לשחזר את זאת היצירה בת-האלמוות, ומשום-מה, התרוקן מוחי ואינני זוכר דבר. "נבל" אומר אני לו "מה עשית"?! והמחשב, עוטה על פניו חיוך תמים: "אני" אומר הוא לי בטון של צדיק מתחזה "אתה הוא שלחצת על ה delete ,ומה לך כי תלין עליי ?!".

ומכאן ואילך מתחילות נאצות וקללות הדדיות שאין להן סוף – ובכך, אין כמוהו מומחה! מה ששומעים במגרשי כדורגל – הרי הם כאין ואפס לעומת מה שאני שומע עכשיו.

כלימה מכסה את פני, וממהר אני ללחוץ על המקש 'כיבוי המחשב'.

וכעת כבר ברור לכל: את המחשב, אני ניצחתי - ובנוק אאוט!

אופיר טושה גפלה
אופיר טושה גפלה
פול אוסטר
פול אוסטר
רם אורן
רם אורן
יורם קניוק
יורם קניוק

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.