ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
 
 
עאידה
עאידה

מים נושקים למים
מים נושקים למים

חצוצרה בואדי
חצוצרה בואדי

ויקטוריה
ויקטוריה

חופן של ערפל
חופן של ערפל

סמי מיכאל

סמי מיכאל

סמי מיכאל נולד בשנת 1926 בבגדאד. מנעוריו היה פעיל במחתרת השמאלית בעיראק. ב- 1948 נאלץ לברוח אל איראן, והוסיף לפעול משם נגד המשטר בעיראק. ב- 1949 עלה סמי מיכאל לארץ. בוגר אוניברסיטת חיפה בפסיכולוגיה ובספרות ערבית.

ב- 1974 פירסם סמי מיכאל את הרומן הראשון שלו, "שווים ושווים יותר", ואלה ספריו האחרים: "סופה בין הדקלים" (עם עובד 1975), סיפור לבני נעורים, זכה בפרס זאב; "חסות" (ספריה לעם 1977), רומן, זכה בפרס עיריית חולון על שם קוגל; חופן של ערפל (ספריה לעם 1979), רומן, זכה בפרס עיריית פתח-תקוה; "פחונים וחלומות" (עם עובד 1979), סיפור לבני הנעורים; "אלה שבטי ישראל: שתיים עשרה שיחות על השאלה העדתית" (1984); חצוצרה בואדי (ספריה לעם 1987), רומן, עובד למחזה מצליח מאוד; "אהבה בין הדקלים" (1990), סיפור לבני הנעורים, זכה בפרס זאב; ויקטוריה (עם עובד 1993), רומן, זכה בפרס השנה - אשמן. אקו"ם, בפרס ויצ'ו פריס, בפרס משרד החינוך והתרבות, נבחר לספר השנה ברשות השידור ותורגם לשפות שונות; "גבולות הרוח" (2000), ספר שיחות ומים נושקים למים (עם עובד 2001).

בסתיו 1992 זכה סמי מיכאל בברלין בעיטור על שם האנס כריסטיאן אנדרסון על ספריו לבני הנעורים. ב- 1995 העניקה לו האוניברסיטה העברית בירושלים תואר ד"ר לשם כבוד בפילוסופיה וב- 2000 העניקה אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב תואר ד"ר לשם כבוד בפילוסופיה סמי מיכאל על יצירתו הספרותית.

סמי מיכאל מוכר לנוער מכיון שספרו חצוצרה בואדי נלמד בבתי ספר תיכוניים והוא חלק מבחינת הבגרות בספרות. לספר חצוצרה בואדי הוענק פרס הסרט העלילתי לשנת 2001, הספר עובד למחזה על ידי תיאטרון חיפה ותיאטרון בית ליסין ונחשב לאחד המחזות המצליחים ביותר במספר ההופעות. כמו כן, זכה הספר מאת סמי מיכאל בפרס הסרט הטוב ביותר - פסטיבל חיפה; זוכה פרס האקדמיה הישראלית לדרמה הטובה ביותר; בחירת הקהל - פסטיבל הקולנוע הישראלי בניו יורק; כל אלה הם הפרסים להם זכה הספר חצוצרה בואדי.

הרצאות עם סמי מיכאל

 

סמי מיכאל באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה

סמי מיכאל והקריירה הספרותית

שתי החלטות חשובות קיבל סמי מיכאל בנוגע לקריירה שלו: לעבור מערבית לעברית ולעזוב את מקום עבודתו הקבוע והבטוח. 25 שנה עבד סמי מיכאל, כיום בן 79, בשירות ההידרולוגי. מים רבים, נופים ואנשים אפפו את חייו. אבל לאחר שספרו הראשון, "סופה בין הדקלים", זכה להצלחה, הוא חש שעליו לעזוב הכל ולהתמסר לכתיבה.

"הייתי מכור לעבודה בשירות ההידרולוגי", מספר סמי מיכאל, "חשבתי שאצא לפנסיה שם, אבל החלטתי לצאת לפנסיה מוקדמת. הרגשתי שאני הולך ומתבגר, ובאמתחתי עוד הרבה רומנים שברצוני לכתוב. אמרתי לעצמי, אני עוסק בעבודה ממכרת, עם טבע ומים ואנשים נפלאים - ולהסתגר בבית ולהתנתק מהדברים שאני אוהב בשבילי זה כמעט טראומטי, אבל אני שמח שעשיתי את זה".

ואכן, אומר סמי מיכאל, הספרים המוצלחים ביותר שלו, כמו חצוצרה בוואדי (שיצא ב-1987 ונמכר עד כה בכ-150 אלף עותקים) או ויקטוריה (שיצא ב-1993 ונמכר בכ-80 אלף עותקים), נכתבו לאחר שיצא לפנסיה. את ספריו הראשונים - "חסות", "שווים ושווים יותר", חופן של ערפל, "פחונים וחלומות" - כתב בעודו מתבוסס בבוץ, שטוף מי גשמים ושיטפונות.

סמי מיכאל פועל לפי תחושת הבטן שלו, וכך הוא נוהג גם בשעת הכתיבה. "אני לא מתכנן את סוף הסיפור כבר מההתחלה. אני עובר מפרק לפרק, לפעמים חוזר לאחור ולפעמים פשוט זורק את כל כתב היד - עבודה של שנתיים אני זורק ומתחיל מחדש. כי אני נהנה מתהליך הכתיבה. סופר טוב לא ניכר רק בכתיבה טובה, אלא גם ביכולת שלו לזרוק ללא רחמים, להשאיר טקסט מטוהר", אומר סמי מיכאל.

סמי מיכאל אוהב לעבוד לבד - בלי עורך, בלי יועץ. זו גם העצה שנותן סמי מיכאל לסופרים בתחילת דרכם: "שלא יראו את כתב היד שלהם לאף אחד, שיתמודדו בעצמם ויהיו אחראים לכל מלה שנכתבת בספר. הסופרים הגדולים בהיסטוריה לא צמחו מתוך לימוד וחקר הספרות ולא מתוך התייעצות עם אחרים - זו נטו היצירה שלהם."

לשירות ההידרולוגי הגיע סמי מיכאל, לאחר שחשב כי לא יוכל עוד לכתוב ספרות. הוא הגיע מעיראק לישראל בגיל 22, דובר, קורא וכותב ערבית. תחילה כתב בשבועון הערבי "אל-איתיחאד", אבל מהר מאוד הבין שאם ימשיך לכתוב בערבית, ייפול בין הכיסאות: העולם הערבי יתנער מיצירות של סופר יהודי-ישראלי, והיהודים בישראל לא יוכלו לקרוא אותו. הוא ויתר על הכתיבה, כי לא האמין שיוכל לעבור משפה לשפה בגיל כל כך מאוחר, והחליט לעבוד בשירות ההידרולוגי.

אבל לאחר 15 שנה מצא עצמו מיכאל יושב ליד שולחן הכתיבה עם ערימת סיגריות, ותחת ידיו יוצאות מלים עבריות. "בדמיונות הכי גדולים שלי", אומר מיכאל, "לא חשבתי שאזכה למעמד כזה בספרות הישראלית, עם עמדות שלא שייכות למציאות הישראלית ועם שפה ערבית. איך זה קרה? אני לא יודע, כי לא לקחתי עד היום אף שיעור בשפה העברית. למדתי עברית משמיעה ומקריאה אובססיווית ולמדתי גם מהילדים שלי. זה משיק לתופעה שאפשר לקרוא לה נס".

כאדם המגדיר עצמו רציונלי, מיכאל משתמש לא מעט במושג מזל. "המזל שיחק לי", הוא אומר. מבחינה כלכלית נראה שהסופר מיכאל חי טוב. "מכתיבה לבד קשה להתפרנס בישראל, אלא אם כל המנגנון מתגייס ומטפח אותך", הוא אומר. "אני לא מאמין שמתעשרים מזה, אבל להתקיים אפשר. לא רציתי בהתחלה להתפרנס מזה, הלכתי לעבוד בציפורניים ובידיים ונאבקתי באיתני הטבע, כי לא רציתי שמישהו יממן אותי כשאני יושב וכותב, אז בוודאי לא ניסיתי להיות עשיר. היום אני עשיר - אבל מבחינה רוחנית".
זה המקור

"סמי מיכאל הוא מהבולטים בסופרים ואנשי הרוח בישראל, וגם מהמורכבים והמסקרנים שבהם. חלק מהסקרנות הזאת נובעת מדמותו רבת-הפנים של סמי מיכאל: קומוניסט שהיהדות היא המרכיב המכונן המרכזי בזהותו והקריטריון העליון עבורו, עולה מעירק, שאיננו מגדיר עצמו כציוני וכופר בהגדרה 'מזרחי', כפי שכפתה אותה ההגמוניה האשכנזית. כל אלו לא היו מספיקים ל'גבולות הרוח' כדי לרתק אלמלא, כמובן, יכולת הביטוי הנפלאה של סמי מיכאל וכשרונו לטוות מלים למארגים צבעוניים ועזי מבע, אותם כלים אשר עושים אותו לסופר..." להמשך הכתבה קודם כל סופר

"סמי מיכאל מעולם לא הראה למישהו אחר דף או פרק לפני סיום הגירסה הראשונה כולה. לעיתים הוא כותב את כל הרומאן מחדש תוך תהיות והתלבטויות קשות. כשהוא מרגיש שזהו זה, הוא מוסר את כתב היד למערכת בתחושה של אב המלווה את בנו לחזית..." להמשך הכתבה מלווה את בניו לחזית

"את 'יונים בטרפלגר' מקדיש סמי מיכאל "לכל האמהות שהן הארץ המובטחת לגזע האנושי". ואכן, הרומן שלו הוא שיר הלל לאמהות שלא מוותרות, האמהות הטובות שהילדים שלהן חשובים להן יותר מאידיאולוגיות. שיר הלל לריבה, ניצולת השואה, אמו המאמצת של זאב אפשטיין שננטש בטעות כשהוריו הערבים ברחו מחיפה של 48'. שיר הלל לנבילה, אמו הביולוגית, הערביה, שנלחמת כדי להשיב אליה, לפחות נפשית, את בנה בכורה שנותר מאחור, אומץ על ידי יהודים, וכעת הוא גבר ישראלי יהודי מצליח שאוהב את אשתו, ילדו ואמותיו, נקי, מסודר וללא רבב... ספרו של סמי מיכאל הוא סוג של פנטזיה ילדותית על עולם יפה יותר שבו יגורו זאב עם כבש, כשלא ברור מי הזאב ומי הכבש..."

אתגר קרת
אתגר קרת
גיל הראבן
גיל הראבן
יהודית הנדל
יהודית הנדל
שמואל יוסף עגנון
שמואל יוסף עגנון

 

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.