ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
 
 
חרדתו של המלך סלומון
חרדתו של המלך סלומון

כל החיים לפניו
כל החיים לפניו

כל החיים לפניו
כל החיים לפניו

עפיפונים
עפיפונים

רומן גארי

רומן גארי

רומן גארי (Romain Gary) ובשמו המקורי Romain Kacew נולד בשנת 1914. רומן גארי הוא בן למהגרת יהודייה ענייה מרוסיה שננטשה ע"י בן זוגה והגיעה עם בנה בן ה 13 לצרפת ולכן, שנות נעוריו עברו עליו בצרפת ובפולין. את חייו הקדיש רומן גארי לשלושה תחומים - הטיס, הדיפלומטיה והספרות - ובכולם קנה לו שֵם. הוא נעשה טייס ב- 1937, כאשר התגייס לחיל האויר הצרפתי ושירת בצרפת, אחר-כך הצטרף רומן גארי לחיל האויר הבריטי ולבסוף לחם בשורות "צרפת החפשית". על כך זכה בעיטורים חשובים ובתואר אביר ב"לגיון בכבוד". לאחר המלחמה נעשה רומן גארי דיפלומט ושירת בשגרירויות צרפת בבריטניה, בבולגריה, בשוייץ ובארצות- הברית וכמזכיר ראשון במשלחת צרפת באו"ם. את דרכו כסופר החל עם תום המלחמה ובספריו הרבים קנה לו מקום של כבוד בקרב הסופרים הצרפתים בני-דורו. ביום חורפי בדצמבר 1980, לאחר ארוחת צהריים עם המו"ל קלוד גאלימאר, חזר רומן גארי לביתו שברובע סן-ז'רמן, סידר את בגדיו בקפידה, שכב על מיטתו וירה לעצמו כדור בפה. "זו הדרך הנאותה להביע את עצמי", הוא כתב במכתב שהשאיר, ובכך שם קץ לסיפור חיים מרתק שיעסיק בוודאי את עולם הספרות עוד שנים רבות.

ספרו הראשון "החינוך האירופי" (1945) זיכה אותו ב"פרס המבקרים" הצרפתי, וספרו החמישי "שרשי השמים" - ב"פרס גונקור" לשנת 1956. הקורא העברי התוַדע אליו על-ידי ספרו "הבטחה עם שחר".

בשנות חייו האחרונות פירסם רומן גארי ארבעה ספרים בשם-העט אמיל אז'אר (Emile Ajar), ספרים שחוללו רעש גדול בעולם-הספרות ועוררו סקרנות רבה לגבי זהות המחבר, שנשמרה בסוד כמוס. מספרי אמיל אז'אר תורגמו לעברית ויצאו ב"ספריה לעם" שניים; "כל החיים לפניו" (1976) ו"חרדתו של המלך סלומון" (1980). שמונה חודשים לפני ששלח יד בנפשו יצא לאור הרומאן האחרון שלו: עפיפונים.

הרצאות עם סופרים ועל ספרים

 

כתבות על רומן גארי

החוברת נכתבה סמוך למותו (‏31 במרס ‏1979) ופורסמה לאחר שרומן גארי שלח יד בנפשו (‏1981). עיון בחוברת חושף לא את נסיבות המצאת הפסוודונים אמיל אז'אר בלבד, אלא את מצב רוחו המריר והפסימי של רומן גארי הן כאינדיבידואום והן כסופר. במעין צוואה רוחנית מעמיד רומן גארי לפני הסופרים, כבר בראשית דבריו, את בעיית חוסר התכלית שהוא מוצא בכל דרכי ההבעה האמנותית. זוהי קושיה מרכזית והרת גורל בעיניו. מפני מה הגיע למסקנה "שמכל מה שדימתה הספרות להיות ושאפה להיות - תרומה להתפתחות האדם ולקידומו - לא נשארה אף לא אשליה לירית אחת" ניתן לשער, ולו חלקית, על בסיס וידויו בחוברת זו ‏2 . באותו הלוך רוח הוא מציין שהתחיל לסלוד מפני פרסום ספריו שלו. אך מכיוון שהכתיבה הייתה לו ללחם חוק, ודחף היצירה חזק בו מכל אבדן תקווה (עמ' ‏341), בחר להוציא ארבעה מספריו בשם העט אמיל אז'אר, במקום להיעתר למאווייו שלא להוציא לאור מאומה בחייו, וזאת מסיבות כלכליות (עמ' ‏337). אלמוניותו הייתה חשובה לו יותר מכול. ניסיונו הוכיח לו שסופר יכול להיות שבוי ב"פרצוף שהדביקו לו" - פרצוף שאינו מאפשר לו להופיע בלבוש ספרותי חדש, או לחשוף פן אחר באישיותו היוצרת. רומן גארי חש שאמות המידה שעל פיהן בוחנים את יצירתו אינן הולמות את אופיו של ספר חדש שחיבר ועל כן פרסמו בשמו הבדוי (גרו קאלן). ואף כי סימני זיהוי לרוב מוטמעים בספרי אז'אר - לא השכילו המבקרים להיווכח שמדובר ברומן גארי. יתר על כן, בשעה שרומן גארי המשיך לפרסם גם בשמו הוא, קוננו המבקרים את שירת הברבור שלו ובו בזמן הריעו לכוכב העולה אמיל אז'אר. 'משטר האימה', כפי שמכנה רומן גארי את ממלכת הביקורת הספרותית בפריז של ימיו, גזר את דינו וחרץ את גורלו של הסופר מתוך בורות וקטנוניות ‏3 . הגיעו הדברים לידי כך שאישה צעירה הצהירה בפני רומן גארי שהייתה לה פרשיית אהבים עם אמיל אז'אר. דומה אפוא שהתיאור של רחובות השוליים בפריז ושל עולם הזנות והאמירות הכלליות של מומו ושל רוזה על בני האדם ועל החיים - טיבם ותכליתם - הם בבחינת אלגוריה על האנושות בכלל ועל עולמם של בני האדם החיים בביבי השופכין של הרוחניות האנושית בפרט. ואף למעלה מזה. דומה שעולמם המוסרי של רוזה, הזונה היהודייה המזדקנת, ושל שכניה, החריגים החברתיים החיים בשולי החוק ושל מומו עצמו, בן לזונה ולסרסור רוצח, נעלה ויפה מעולמם המוסרי של רבים ממכריו האינטלקטואלים של רומן גארי. ביטוי לכך ניתן בהבזקים ששולף מומו על יופיה של רוזה הצף ועולה מתוך כיעורה המדהים. להמשך הכתבה

כשמונה מאות עמודים באותיות דפוס צפופות לא הספיקו לפענח את החידה ששמה רומן גארי. בשמונה מאות עמודים של עבודת נמלים, של פרטי פרטים - חלקם משמעותיים וחלקם פחות - ניסתה הביוגרפית מרים אניסימוב (שכתבה גם את הביוגרפיה של פרימו לוי) לפצח את דמותו של הסופר המרתק שתחת שמו הספרותי המקורי "גארי" או שמות בדויים כמו "שטן בוגאט", "פוסקו סיניבלדי" ובעיקר "אמיל אז'אר" - כבש וגם הוליך שולל לא רק את קהל קוראיו, אלא גם מבקרים ספרותיים מנוסים.
הזהות הראשונה - של רומן קצב (Kacew), בן של סוחר יהודי זעיר מווילנה, לא סיפקה אותו. הוא מיהר לאמץ לעצמו אב זוהר יותר, את שחקן הקולנוע הרוסי איבן מוז'וחין, שככל הנראה לא פגש מעולם את אמו. את הסיפור הדמיוני הזה הוא תיאר בספרו הפסוודו-ביוגרפי "הבטחה עם שחר", שהפך מאוחר יותר לסרט. אניסימוב גילתה בארכיוני וילנה מסמכים ותעודות שחשפו פן לא ידוע בחייו של רומן גארי: אביו, אריה-לייב קצב, שעזב את אשתו מינה, נישא בשנית והוליד שני ילדים, אחיו למחצה של רומן, אך כולם נשרפו חיים בעת חיסול גטו וילנה. פרטים אלה מאירים באור שונה את אובססיית השואה המופיעה בספריו המאוחרים יותר, ובעיקר אלה שפורסמו תחת השם אמיל אז'אר...

קשה להתחקות אחר מסלול חייו של הטייס, הסופר והדיפלומט היהודי צרפתי רומן גארי. זכרונותיו הכתובים של רומן גארי, המהווים בסיס לכל הביוגרפיות שנכתבו עליו, שרויים באותו "ערפול אמנותי" שסופרים מיטיבים כל-כך להשתמש בו. וכך, בעוד ביוגרפיות של אישים אחרים ממלחמת-העולם השנייה כבולות למציאות, הביוגרפיה של גארי משתעשעת בה. הוא טען, למשל, שאביו היה שחקן רוסי מפורסם וסיפר שהוא עצמו שימש כניצב באחד מסרטיו. לא ברור האם הדברים הם אמת, או התקוממות צבעונית נגד העובדות היבשות. 22 שנים לאחר התאבדותו של גארי, קשה מאוד לדעת מה המלאכותי ומהי האמת. ובעצם, כלל לא בטוח שצריך... להמשך הכתבה

 

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.