עששית בלילה דולקת
עששית בלילה דולקת
ומאירה בצל דמדומים
את ליבי הגלמוד והבודד
איכה אמצא את שאהבה נפשי?
תר ומחפש,
אך אבדה היא מעבר לים הגדול,
מעבר לקשת בענן
בארץ נכר הלכה מבלי שוב
ואני יושב ליד עששית דולקת
באור חיוור באווירה רוגעת מה,
ובין המילים אני מפליג הרחק-הרחק
לתוך דמיוני,
ורואה את דמותך התמירה בשיער
חום גולש המתבדר לו ברוח הקלה
עברו כמעט חצי יובל שנים
האם נשארת כך, או שדמיוני מתעתע בי?
מבקש להשאיר את דמותך הציורית בצלמה,
לאט-לאט נעצמו עיניי ואני ממשיך לחלום על דמותך
השברירית שתמיד טוב לזכור ברגעי נחת וגעגועים
בת שישים וארבע ארצי שלי
בת שישים וארבע, ארצי שלי,
ארץ קטנה ויפה
שבנו לארץ צייה וישימון
רגבייך נראו סלעים דוממים,
אך אנו בעוז רוחנו הפרחנו
את השממה, יערות כיסו את הארץ
ופלומה ירוקה עוטפת שדות ודגן בכל הארץ
כשאני מטייל בארצי
ונח בצל כפות תמר מול הכינרת השקטה
וקרן אור מבליחה ומכה על המים
ומשם יוצאים מראות שמימיים
וקרן האור פוגעת על שדה ויער
והר מוריק בצבע ירוק מלבלב
ארצי הקטנה ישראל,
מימי אבותינו תמיד נסכת בנו ערגה וגעגועים
כמהנו, לשוב אליך
ולמשוש כל הארץ – לירושלים!
קריה נאמנה לעם היושב בציון
למלאות לך שישים וארבע שנים
לכאן שב ויישאר לעולמי עד!
על גבעה מוריקה עומד לו
על גבעה מוריקה עומד לו מיותם
עץ גדול ירוק עד וגזעו האדום בוהק למרחוק ,
מתנודד ברוח אנה ואנה ומביט לכל
סביבתו בגאון
והשמש מכה בראשי ואני חוסה בצילו של העץ הבודד:
"מי אתה"? אני שואל ועונה אני "עץ הקטלב"
עליי נכתבו אגדות רבות משחר ההיסטוריה
של כל העמים והלשונות
ואנשים שואלים לפשר שמי"
"מדוע בודד נשארת על הגבעה
מכל עצי החורש שהיו כאן?"
"כי אני מיוחד וגזעי אדום
ואנשים פחדו לכרות אותי
כך נשארתי בדד על הגבעה המוריקה
וכך אשאר לעד?
© עצמית 
קטע קריאה
סרט וידאו
