ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
ספרים > ספרים חדשים > ספרים 2010 > ספרות מקור 2010

קובה - מדריך למטייל

קובה - מדריך למטייל

צביקי (צביקה) זידא
דף סופר

צביקי (צביקה) זידא

הספר קובה - מדריך למטייל
מאת

בהוצאת עליית הגג ומשכל
שנת
כריכה רכה

את הספר ניתן להשיג ברשת חנויות סטימצקי ובחנויות צומת ספרים.

ספרים נוספים של צביקי (צביקה) זידא

 

מחרוזות עבודת יד שיהלמו אותך

קובה - מדריך למטייל, כריכה אחורית

כבר בפעם הראשונה שבה נחתי בשדה התעופה של סנטיאגו דה קובה, בפברואר 2002, חשתי איך מילותיו של כריסטופר קולומבוס, כפי שכתב ביומנו כשגילה את קובה - "המקום היפה ביותר שראתה עין אדם" - מקבלות משמעות ויזואלית מוחלטת. אל אווירת המקום התוודעתי בעזרתה של טניה, בעלת הקאזה בה התאכסנתי ורופאה מצטיינת: "טראנקילו", היא אמרה, "הירגע... עליך לנוח... שום דבר לא בוער...". היו אלו מילים מנוגדות כל כך לסיר הלחץ הישראלי, שאליו הורגלתי הן כאזרח והן מימי שירותי בצבא. השילוב של יפי הטבע והעיר, הפשטות והחום האנושי, גרם לי להרגיש שהתמזל מזלי שזכיתי ללמוד ולהכיר מקום שונה, מרתק ומעניין זה.

קל מאוד להתאהב בקובה; ולאחר שנפלת ברשתה, לא תוכל לחמוק עוד מקסמהּ המכשף. קובה נתפסת בעיני המבקרים כארץ של ניגודים: מחד היא מצטיירת כמקום קסום, חושני ומסתורי – ומאידך כמדינה ענייה, רודנית, הפוגעת בזכויות האדם ובחופש הביטוי, שהאווירה בה אפורה ומזכירה את אמא-רוסיה הפטרונית. כטייל במקצועי שמתי לי למטרה ללמוד את אורחות חייהם של התושבים ולתור את מרחביה של קובה בצורה גמישה, כך שאוכל לשנות את תוכניותיי בהתאם לצורך. לצורך כתיבת הספר ואיסוף הנתונים החלטתי להתמקד במידע על אורחות חיים, אתרים ומסלולי טיול, ולהדגיש פחות מקומות לינה ומסעדות (אתרי האינטרנט גדושים במידע עדכני ומפורט בנושאים אלו). לגבי המסעדות, אני ממליץ בחום לאכול במסעדות שבהן אוכלים המקומיים. במקומות שבהם טיילתי מצאתי מסעדות טובות, מיוחדות וזולות בהרבה מאלו המומלצות בספרים. קובה גדולה פי ארבעה ויותר מישראל, וכך לא ניתן לטייל בכל האי בפרק זמן של שבועיים. לכן על הטייל להחליט מבעוד מועד באילו מחלקי הארץ הוא מעדיף לבקר בזמן העומד לרשותו.

כשאומרים "קובה", יש המתכוונים למוזיקה הקובנית; אך יש לזכור כי דווקא האנשים החיים בקובה הם – שהפכו את הארץ למה שהנה. האנשים, האנשים, האנשים... הקובנים הם עם צבעוני - שחורים, לבנים ומולאטים - אך משוללי גזענות. הצבעוניות היא חלק מהחיים באי. התושבים מאירי פנים, דברנים, חייכנים וחברותיים. דלתות הבתים תמיד פתוחות, ואת פני המבקר יקדמו בברכה ואף יציעו לו להצטרף אליהם לכוס קפה שחור וחזק או רום. אין גבול מוגדר בין הבית לרחוב. התושבים מדברים איש עם רעהו דרך המרפסת או על המדרכה שממול הבית. בשל האקלים הטרופי והֶעדֵר מערכות מיזוג וקירור יושבים התושבים ברוב שעות היום מחוץ לבתיהם, על המדרכה, ומבלים במשחק דומינו, רכיבה על אופניים או סתם שיחות חולין. קובנים הנפגשים, ואינם מכירים איש את רעהו, ידברו זה אל זה בחמימות, כאילו היו מכרים ותיקים. אין להם קושי לחשוף בעיות אישיות או מצוקות, ותוך דקות תעבור בין אדם לרעהו כל האינפורמציה הנחוצה.

קסמהּ של קובה הוא בפשטותה, אותה ניתן לחוש ברחובות, המשקפים את אופיים של בני העם הקובני. הם גדושי צבע וקולות, והמֶלוֹדיות הנשמעת הן עדות למורשת המשלבת בין התרבות הספרדית לזו האפריקנית. האמונה והתשוקה הן חלק בלתי נפרד מהחיים, בדיוק כמו הריקוד. אין צורך או סיבה מיוחדת למסיבה. כל אירוע, ויהיה זה הקטן ביותר, מספיק בהחלט.

עם זאת, התא המשפחתי בקובה הוא המרכז ומשמש כמסגרת מועדפת לבילוי. המשפחה מלוכדת, מאוחדת ואוהבת ילדים. בני המשפחה מרבים לשהות זה במחיצת זה במשך שעות ארוכות: מול הטלוויזיה, כשהם צופים בסרטים אמריקניים ישנים או בטלנובלה מקומית, או סתם בשיחה משפחתית. אל תופתעו אם תראו בני משפחה רחוקים, הבאים להתארח אצל בני משפחה אחרים למשך תקופה ארוכה, הנמשכת שבועות ואף חודשים. לא תראה אצלם כל התמרמרות או כעס, ואת המעט שיש להם יחלקו בין כולם.

פידל קסטרו, השליט הנוכחי, זוכה לפופולריות רבה. סקרים מראים שרק כ-5% מהקובנים מתנגדים לדרכו; אך למרות התמיכה הגורפת בו מתחנכים הקובנים על תורתו של חוֹסֶה מארטי - "חוזה המדינה" והאב הרוחני של קובה, שהטיף לחינוך כערך עליון, לעצמאות ואחדות האומה. 97% מהקובנים יודעים קרוא וכתוב - בין היתר כיוון שהלימודים ניתנים בחינם. כשהתעניינתי בהישגי המהפכה, השיבו לי חבריי הקובנים, כי כיום המצב בקובה טוב לאין שיעור ממה שהיה לפני המהפכה. המבוגרים הדגישו את הצלחת המהפכה בנושאי הבריאות, החינוך, הדיור, צמצום ממדי הזנות והאיסור על הימורים; ואילו הצעירים ציינו באוזניי, כי אילולא המהפכה לא היה ביכולתם ללמוד. המהפכה פתחה בפניהם דלתות והגדילה את כבודם.

למרות האווירה המצ`ואיסטית, כביכול, הנשים הקובניות דומיננטיות, דעתניות ומעוֹרוֹת בכל דבר ועניין: בחינוך, בשווקים, במשרות ציבוריות, ברפואה ובמוזיקה. הן זוכות לביטחון ולשוויון כלכלי, המאפשר להן עצמאות. השוויון שחרר את הנשים מתלות כלכלית בגברים, ובכך הקל עליהן להתגרש. דבר זה הביא לעלייה גבוהה בשיעור הגירושין בקובה בהשוואה לממוצע בעולם.

לאחר התפוררותו של הגוש הסובייטי בעשור האחרון של המאה ה-20 קרסה הכלכלה הקובנית, שנסמכה על הסחר עם ברית-המועצות. בדיעבד הקריסה רק חיזקה את הקובנים. פידל קסטרו הכריז על תקופה של הצטמצמות ורפורמות, ואלה האחרונות הביאו ליציאה חלקית מהמשבר. השינוי המרכזי היה מתן עדיפות לפיתוח התיירות. ואכן, בשנים האחרונות חלה בקובה התקדמות עצומה בתחום התיירות. נבנו אתרים ומתקנים מודרניים ברמה בינלאומית, הוקמו חברות הסעה לתיירים, וכדי להקל על הטיול ברחבי האי נפתחו סוכנויות נסיעות בערים ובבתי המלון, המתפקדות הן כמשרדי תיירות וגם כספקיות מידע שימושי. כתוצאה מכך גדל מספר התיירים בקובה משנה לשנה.

ודבר אחרון: למדתי מהעם הקובני כי ניתן לחיות באושר, אם רק מיישמים אותם דברים שעליהם אנחנו, הישראלים, מדברים: מעט יותר סבלנות, הנאה ממה שיש, התחלקות במה שיש ואופטימיות באשר לעתיד. מלבד אלו לימדו אותי הקובנים את ההנאה שבאטיות, וכי דבר אינו אמור להפריע לשלוות יומך. לכן הֱיוּ מוכנים לבזבז זמן. יקרה אשר יקרה - הישארו אופטימיים ועם מעט סבלנות, כי בסופו של דבר הדברים יסתדרו. כדברי הקובנים: ניהנה ממה שיש היום – היום!

דרך צלחה לכם וטיול מהנה!
 
המחבר

צביקי זידא
 

 

מידע

 

קטע קריאה מתוך הספר
קובה - מדריך למטייל

45. המָלֶקוֹן (Malecon) ***
פירוש השם היא 'מזח' או 'שובר גלים'. המלקון תוכנן על-ידי המהנדס הקובני פרנסיסקו אֶלבֶּאֲר (Francisco Albear) במטרה לעצור את גלי האוקיינוס ולמנוע הצפות בהוואנה. בנייתו נמשכה מ-1857 ועד 1902. הטיילת שלאורכו נקראת באופן רשמי 'שידרות אנטוניו מָסֶאוֹ' ('Avenida Antonio Maceo'), אך השם 'מלקון' שגור בפי כול.

המלקון והטיילת ידועים בכל העולם. הם משתרעים לאורך למעלה משבעה קילומטרים, ממצודת לה פּוּנטָה (Castillo de La punta) שבפתח הנמל עד סמוך לנהר אַלמֶנדָארֶס (Almendares). לאורך המלקון כביש בעל שישה נתיבים, אך התנועה בו דלילה למדי ומאפשרת לצועדים ליהנות מרעש הגלים. מומלץ במיוחד לטייל באזור בשעות השקיעה המרהיבה בשלל צבעי הכתום.
המלקון הוא נתיב מלא פעילות, ולאורכו נפרשת העיר כולה – בניינים גבוהים ומלונות, פארקים, כיכרות ואנדרטאות. חזיתות הבניינים הפונות לים נהרסו במשך השנים על-ידי הגלים. לאחרונה מתנהלים כאן שיפוצים נרחבים בעזרת תרומות מאירופה ומאונסקו'.

בחודש יולי עובר כאן מדי שנה הקרנבל של הוואנה, ובו מצעדים מכל הסוגים.
הרחצה לאורך המלקון אינה מומלצת בשל האבנים והסלעים המצויים בו. הטבילה במים מסוכנת ולא נעימה, אך צבעו הכחול של הים נהדר והבריזה קבועה. בימי א` בשעות אחר-הצהריים יוצאים רבים מבני הוואנה למלקון, והנערים מתחרים ביניהם בקפיצות למים בין האבנים והסלעים. זו הזדמנות טובה להתחכך עם המקומיים.

אתרים לאורך המלקון

46. פארק מָסֶאוֹ (Parque Maceo)
אנטוניו מָסֶאוֹ (Antonio Maceo Grajales), מולאטי שנולד וגדל בפרובינציה אוריינטה שבמזרח קובה, מייצג את הקובנים שנלחמו ונאבקו עד מוות למען העצמאות הלאומית במאה ה-19. הוא נולד למשפחת איכרים פטריוטית, ואמו דחפה אותו ואת אחיו להתנדב למלחמה נגד הכיבוש הספרדי. מָסֶאוֹ הצטיין בקרבות, קוּדם בסולם הדרגות, וסופו שנהיה גנרל. בצבא השחרור הקובני הוא כונה 'ענק הברונזה'. בשנת 1896 הוא נפל בקרב. באנדרטה, שנבנתה על-ידי האיטלקי דומניקו בוֹנִי (Domenico Boni) בשנת 1916, נראה מאסאו מחזיק בידו סכין בעודו רוכב על סוסו הזוקף את רגליו הקדמיות. הפארק נמצא סמוך לבית החולים הגדול באי הרמנוֹס אָמִיחֶרָס (Hermanos Ameijeiras), ובו 24 קומות.

 

47.  מלון נסיואל  ( Hotel Nacional)  **
המלון נחשב לאחד המלונות המהודרים באזור הקריבי. הוא נפתח ב-1930, ובין אורחיו ניתן לציין דמויות בולטות, כמו וינסטון צ`רצ`יל, שתמונותיו מביקורו הרשמי בקובה ב-1940 מקשטות את המסדרון, הדוכס מווינדזור, פרד אַסטֶר, המינגוויי, ווֹלט דיסני ורבים אחרים. בתקופת בטיסטה היה המלון בבעלותו של המאפיונר היהודי-אמריקני מאיר לַנסקִי. המלון ממוקם על הגבעה מעל המלקון ומשקיף לים. הוא בנוי בסגנון ערבי-ספרדי קולוניאלי עם אלמנטים בסגנון אַרט-דֶקוֹ וניאו-קלאסי ומהווה דוגמה לאדריכלות אמנותית מפוארת. ב-1982 הכתיר אונסקו את המקום כאתר מורשת עולמית.

במקום שבו עומד היום המלון הוצבה בעבר סוללת תותחים. התותח הגדול ביותר שירה אי-פעם בקובה בתקופה הקולוניאלית ניצב עד היום בגן המלון. הוא ירה רק פעם אחת – בלילה של 13 ביוני 1898 - לעבר ספינת הקרב האמריקנית 'מונטגומרי', שהייתה חלק מהצי האמריקני במלחמה בין ספרד, קובה וארצות-הברית. ב-1762, כשהבריטים כבשו את הוואנה, לחמו בהם כאן יחידות גרילה תחת פיקודו של חבר מועצת העיר לואי אָגִילָאר (Luis Aguilar), שעל שמו נקראת היום המסעדה במלון. בגני המלון היו במשך שנים שוחות להגנה מפני התקפות של מטוסי האויב.

 

48. האנדרטה לזכר האונייה 'מיין' ('Maine')
ב-1925 נחנכה בהוואנה האנדרטה לזכר חיילי ארצות-הברית – 266 מלחים ושני קצינים, שנספו בהתפוצצות מסתורית שאירעה בספינת המלחמה 'מיין' ב- 15.2.1898. ארצות-הברית האשימה בהתפוצצות את הממשל הספרדי ששלט באי והכריזה מלחמה על ספרד. כתוצאה מהמלחמה הפסידה ספרד את השליטה בקובה.

סמל הנשר בראש שני העמודים המרכזיים של האנדרטה נפגע פעמיים: בפעם הראשונה ב-1926, בסערה טרופית, ובפעם השנייה ב-1959, בעת המהפכה הקובנית, כאשר ההמון הזועם הסיר את הנשר כסמל להסרת ה'רוֹעַ'.

בפארק הקטן שמעבר לכיכר היה מקום משכנה של השגרירות הישנה של ארצות-הברית בהוואנה. היום נמצא במקום המשרד לאינטרסים אמריקניים.

 

49. האנדרטה של קָלִיקסְטוֹ גַרסיָה (Calixto Garcia)
האנדרטה – פסל של פרש – נמצאת בכיכר בצומת רח` G והמלקון. גנרל גרסיה נמנה עם הפטריוטים שנלחמו בקולוניאליזם הספרדי בשתי מלחמות העצמאות של המאה ה-19. הוא התפרסם בזכות הטקטיקה החדשה של שימוש בתותחים להתקפה ולריתוק, שבעזרתה הצליח לשים מצור על הצבא הספרדי.

האתר הוא פרי עבודתם של הפַּסלים האמריקנים פליקס ו` דה וֶלדוֹן (Felix W..de Weldon) ואלברט פִּיטס (Elbert Peets).

שדירת G  (Avenida G)
שדירה דו-נתיבית המובילה מכיכר המהפכה, למרכז העיר ולבית החולים של וֶדָאדוֹ ומסתיימת במלקון, באנדרטה של קליקסטו גרסיה.

לפני המהפכה נקרא הרחוב 'שדירות הנשיאים' ('Avenida de los Presidentes'), ולאורכו הוצבו פסליהם של נשיאי קובה. לאחר המהפכה הוסרו הפסלים.

מהאנדרטה המרשימה של תוֹמַס אֶסטְרָאדָה פַּלמָה (Estrada Palma Tomás), הנשיא הראשון של הרפובליקה הקובנית, שניצבה בתחילת הרחוב, ניתן היום לראות רק את נעליו של הנשיא. בסוף הרחוב, על גבעה קטנה הסמוכה לבית החולים, ניצב פסלו של הנשיא השני, חוסֶה מיגל גוֹמֶז (José Miguel Goméz). את האנדרטה הקים ב-1926 האיטלקי Giovanni Nicolini. היא עשויה משיש קררה ובנויה מחצי עיגול עם טורי עמודים, בדומה לעבודות אחרות של האמן הנמצאות באיטליה.

כיום ניתן לראות בשידרה פסלי אישים שזכו לאישורו של השלטון הקומוניסטי: סימון בּוֹליבָר, המשחרר הנודע של דרום-אמריקה, וסלבָדוֹר אָיֶינדָה, נשיא צ`ילה המיתולוגי.

 וֶדַאדוֹ (VEDADO)
שמו של רובע זה בהוואנה יצא למרחקים בעיקר הודות לחיי הלילה שבו - המועדונים, הדיסקוטקים והבָּרים – הנחשבים לטובים בעיר. הרובע ידוע בשדרותיו הרחבות, האופייניות לאדריכלות של שנות החמישים. לצד בניינים רבי-קומות ניתן לראות בו גם בתים ניאו-קלאסיים מתפוררים.

 
נתחיל את סיורנו באזור המלקון, ונצא לדרך ממלון 'נסיונל'.
• רחוב 23 ידוע גם בשם La Rampa. *** זהו רחוב מודרני ומרכזי של משרדים, מסעדות וברים. האזור התפתח בשנות החמישים ומשמש כמשכנם של כמה ממשרדי הממשלה. ב-1956 נבנה כאן גורד השחקים Edificio Focsa (מצפון לרחוב).
• בפינת רחוב 23 ורחוב L ממוקמת הגלידריה המפורסמת בעיר - 'קופליה'        ('Coppelia'), הנמצאת במבנה בגוון מתכתי שנבנה בשנת 1966. במקום צולם סרטו של תומס גוּטיֶירֶז אַלֵיאָה (Tomás Gutiérrez Alea) 'תותים ושוקולד'.
• בצדו השני של רחוב 23 נמצא מלון (49) 'הוואנה ליבּרֶה' ('Habana Libre') (כתובת: Calle L y Calle 23 e 25; טלפון: 554704). זהו מלון ענק, שנפתח בחודש מארס 1958 בשם 'הילטון הוואנה', אך עם פרוץ המהפכה ב-1959 הוחרם מידי האמריקנים והפך למטה והמפקדה של פידל קסטרו. במלון ניתן לראות ציורי קיר של האמנים אָמֶליָה פָּלַאס (Amelia Pelaez), רֵנֶה פּוֹרטוֹקָרֶרוֹ (René Portocarrero) ואַלפרֶדוֹ סוֹסַבְּרָאבוֹ (Alfredo Sosabravo). בקומה ה-25, שממנה נשקף נוף מדהים של העיר, יש מועדון לילה ידוע בשם 'טורקינו' ('Turqúino').
• בהצטלבות של הרחובות 23 ו- J נמצא פארק קיחוטה (Quijote), ובו פסל של דון קישוט על גב סוס.
• Calle Linéa (רחוב הקו) – הרחוב הראשון שתוכנן בוודאדו. השם ניתן לרחוב בשל מסלול הרכבת החשמלית, שחיברה את התחלת הרובע עם האזור ההיסטורי של העיר. רוב הבתים ברחוב בנויים בסגנון צרפתי וקולוניאלי, המתאפיין בחלונות צבעוניים וסורגי ברזל מעובדים.

 

50. מוזיאון הריקוד ( Danza Museo de) **
כתובת: Linea 365 y Ave. de Los Presidentes. טלפון: 8312198.
מועדי הפתיחה: ימים ג`–שבת  11:00 – 18:30.
יש אפשרות לקבל הדרכה. משך הביקור: כ-30 דקות.
זהו מוזיאון הריקוד היחיד באמריקה הלטינית. ניתן לראות בו מזכרות מרקדני בלט מפורסמים שביקרו בקובה, וכן ציורים, תלבושות, תרשימים של במות בלט, תמונות היסטוריות, כתבי עת ופרסומים תקופתיים ועבודות שבוצעו על-ידי אמנים בני זמננו. המקור העיקרי לתצוגה הוא אוסף שנתרם על-ידי הרקדנית אָליסיָה אָלוֹנסוֹ (Alicia Alonso).

Paseo Calle. רחוב לינֶאָה מצטלב עם רחוב פָּסָאוֹ, שפארק צר וארוך מלווה אותנו במרכזו לכל אורך הדרך עד לכיכר המהפכה. זהו המקום היקר ביותר בהוואנה.

בית הידידות (Amistad Casa de la) במספר 406, בין הרחובות 17 ו-19, הוא מרכז תרבות עם בָּר ומסעדה בבניין בסגנון אַרט-דֶקוֹ, שנבנה על-ידי עשיר בשם חוּאַן פֶּדרוֹ בָּארוֹ (Juan Pedro Baró) לאהובתו קָטָלינָה דה לָאסָה Catalina de Laza – אישה נשואה, אצילה ומכובדת מהחברה הגבוהה של הוואנה. זוג האוהבים נאלץ לברוח לאירופה עקב השערורייה שחולל הרומן, אך חזר ב-1917 אחרי שהנשיא מנוקאל אישר את חוק הגירושין בקובה, וקטלינה קיבלה גט מבעלה הראשון.

הידעת ?
באזור יש שני שווקים שכדאי לקנות בהם מזכרות, עבודות עץ, ביגוד ותכשיטים:
• Malecon % d y e - Feria de Malecón בימים ב`-ד`.
• שוק קטן, 23 % M y N Calle - Feria de 23, בימים ב`–שבת.

עד כה מתוך ספר מרתק זה על קובה. שווה טיול.

 

© עליית הגג ומשכל

המלצה על ספר זה ניתן לראות בדף ספרים מומלצים.

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.