נועה ברקת יעוץ ביוגרפי ועריכת ספרים כותבת על הספר בעיית שפינוזה
בעיית שפינוזה
ארווין יאלום עושה כאן חיבור בין ברוך שפינוזה, פילוסוף יהודי פורץ דרך, לבין אלפרד רוזנברג, "פילוסוף" התורה הנאצית.
הבחירה לחבר בין השניים נובעת הן מהאובססיה שהיתה לרוזנברג לשפינוזה, והן, לעניות דעתי מהאובססיה שיש ליאלום לשפינוזה ולרוזנברג כמייצג של השואה והרוע, שאיתה יאלום בחר לא להתמודד רוב חייו.
יאלום מיטיב לתאר מניעים וקונפליקטים ולתת את הפרשנות הנפשית/פסיכולוגית לדמויות. כשאנו עוקבים אחרי הבחירות של שפינוזה המובילות לחרם אנחנו לומדים על מה שצריך לפתח כדי להיות יכולים לחשוב עצמאית ואוביקטיבית. זוהי הפסיכולוגיה במיטבה ואולי גם במירעה– כל יש הסבר, לכל יש מניע. הפסיכולוגיה היא גם מה שהיה יכול לגאול את רונברג, כך על פי הסופר, אם רק היה קצת יותר משתף פעולה עם ידידו הפסיכולוג.
כלומר, כך על פי יאלום, אם רק תדבר על זה, בעיית הרוע תעלם כליל.
ממש חבל שאלום לא חדור קצת יותר בתחושת פליאה על צירופי המקרים שבכלל מובילים אל הסיפור: הביקור המאכזב במוזיאון שפינוזה, הרגע שבו הוא שם לב לשקע הקטן שמוביל לסיפור שבתוך הסיפור ומשמש טריגר לכתיבה ועוד ועוד צירופי מקרים.
קראו כי יאלום הוא אמן ההנפשה של דמויות היסטוריות, ואף פעם לא מזיק לפתח מחשבה עצמאית. אבל נסו להישאר פתוחים לאפשרות שיש כאן עוד חידות של קשר שיאלום אפילו לא התחיל לשאול את השאלות לגביהן.
קטע קריאה
סרט וידאו
