ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
ספרים > ספרים חדשים > ספרים 2010 > ספרות תרגום 2010

וויינסברג אוהיו

וויינסברג אוהיו

הספר וויינסברג אוהיו
מאת
תרגום
עמודים 230

שנת
כריכה רכה

את הספר ניתן להשיג ברשת חנויות סטימצקי ובחנויות צומת ספרים.

מחרוזות עבודת יד שיהלמו אותך

וויינסברג אוהיו, כריכה אחורית

וויינסברג, אוהיו, שראה אור ב-1919, הוא יצירת המופת של שרווד אנדרסון שבה הצליח להשיג את המטרה שאליה, לפי דעתו, חייב כל סופר לשאוף - לראות ולחוש את "כל פנימיותם של החיים". בעולם דמיוני מושלם, אבטיפוס של עיירה אמריקאית קטנה, הוא מגלה את היצרים החבויים ההופכים חיים רגילים לבלתי נשכחים.

נוכחותו המתמדת של הכתב הצעיר, ג´ורג´ ווילארד, ותפאורת הרקע הקבועה של וויינסברג מאחדות את הפרקים והסיפורים של אנדרסון לרומן רב-עוצמה. בכישרון טבעי מצליח אנדרסון לקבץ דוגמאות של מאבקים אנושיים נצחיים - פועל המתלבט אם לשאת את האשה שהרתה לו, עקרת בית אומללה המחפשת אהבה אצל רופא העיירה, מורה רווקה הנמשכת לאחד מתלמידיה - המייצרים ספר שהוא בעת ובעונה אחת גם מעניין וקריא מאוד וגם בעל משמעות עמוקה.

יצירה זו שימשה מקור השארה למיטב הסופרים האמריקאים - כמו פוקנר, המינגוויי (שמרבה לספר על אנדרסון בספרו חגיגה נודדת) וג´ון סטיינבק. גם עמוס עוז מעיד על תרומתו הגדולה של ויינסברג, אוהיו לכתיבתו: "שרווד אנדרסון הוא שחילץ אותי מן המלכוד הזה. הוא ´שחרר לי את היד הכותבת´. כל חיי אודה לו על כך... הספר הזה, הצנוע, עבר עלי כמו מהפכת קופרניקוס הפוכה: קופרניקוס גילה שעולמנו כלל אינו מרכז כל היקום, כפי שחשבו עד ימיו, אלא רק כוכב-לכת בין שאר כוכבי-הלכת שבמערכת השמש. ואילו שרווד אנדרסון פקח את עיני לכתוב על מה שסביבי."
מתוך סיפור על אהבה וחושך (כתר, 2005), עמ´ 445 ו-547

 

מידע

את הספר "ווינסברג, אוהיו" קיבלתי לסקירה מאתר READ4FREE ואני חייבת לציין שבירכתי אותם על הבחירה המשובחת ועל פועלם בתחום עידוד הקריאה בכל עמוד שקראתי מהספר הזה.

"ווינסברג, אוהיו" נחשבת לאחת מיצירות המופת האמריקאיות. היא פורסמה ב- 1919 ושימשה מקור השראה למיטב הסופרים האמריקאים. לא אחת אני קוראת בפורומים השונים אמירות המתייחסות לעובדה שיצירות מופת לא מדברות לקוראים העכשוויים, השפה שונה ולעיתים קשה, התכנים שהקורא לא מכיר מעולמו ולכן לא יכול להתחבר ולהרגיש את האמפטיה לדמויות ועוד מגוון מכשלות העומדות בפני הספר לפלס את דרכו לליבו של הקורא העכשווי.

שרווד אנדרסון צולח את המכשלות האלה ומצליח ליצור סיפורים על זמניים, דמויות מכמירות לב, שלא נס ליחן גם ממרחק 90 שנה לאחר פרסום הספר.

למעט פרולוג שנכתב מעיניי הסופר המבוגר, הספר מרכז אוסף סיפורים קצרים המתארים דמויות מעיירה אמריקאית קטנה. ברקע נמצא המספר הצעיר, ג'ורג' ווילארד שהנוכחות שלו משמשת כחוט מקשר אבל גם כאלמנט יוצר וודאות ואמינות.

בלי רחמים, בלי הצטעצעות ובכנות שהדהימה אותי בכל פעם מחדש, מאיר אנדרסון בזרקור חד את המאוויים הכמוסים ביותר, את החלומות והתקוות האבודות של הדמויות. על רקע זה הבדידות האנושית הופכת צורבת . אנדרסון מתאר כרוניקה של כישלון, התנפצות ואכזבה. במובן מסויים הרגשתי שאני פולשת לפרטיות של הדמויות מבלי שהוזמנתי. אנדרסון הצליח לגרור אותי למציצניות משתאה, ובמקרים מסויימים ממש הרגשתי כאילו אני צופה באונס אכזרי.

אין ספק שהסיפורים מרוכזים כמו חומצה גופריתית שנשפכת על העור של הקורא והאפקט פוגע בבטן הרכה.

ספר חובה בעבודת תרגום נפלאה של רחל פן.

 

 

קטע קריאה מתוך הספר
וויינסברג אוהיו

הסיפורים והאנשים

ספר הגרוטסקות
הסופר, איש זקן בעל שפם לבן, התקשה לעלות למיטתו. חלונות הבית שבו התגורר היו גבוהים והוא רצה להביט בעצים כאשר התעורר בבוקר. בא נגר והתקין את המיטה כך שתהיה בגובה החלון.
מהומה גדולה נוצרה סביב העניין. הנגר, שהיה חייל במלחמת האזרחים, נכנס לחדרו של הסופר והתיישב לדבר על בניית במה קטנה לצורך הגבהת המיטה. בחדרו של הסופר היו פזורים סיגרים והנגר עישן.
במשך זמן מה שוחחו השניים על הגבהת המיטה ואחר כך שוחחו על דברים אחרים. החייל התחיל לדבר על המלחמה. למעשה, הסופר הוביל אותו לנושא זה. הנגר היה פעם אסיר בכלא אנדרסונוויל ואיבד אח. האח מת מרעב, ובכל פעם שהנגר הגיע לנושא זה הוא החל לבכות. גם לו, כמו לסופר, היה שפם לבן, וכשבכה, כיווץ את שפתיו והשפם נע מעלה-מטה. הזקן, הבוכה כשסיגר בפיו, היה מגוחך. התוכנית שהיתה לסופר להגבהת מיטתו נשכחה, ואחר כך עשה אותה הנגר בדרכו שלו, והסופר, שכבר עבר את גיל השישים, נאלץ להיעזר בכיסא כדי להיכנס למיטתו בכל לילה.
במיטתו הסתובב הסופר על צדו ושכב כמעט בלי לזוז. שנים רבות היה מוטרד ממחשבות על לבו. הוא היה מעשן כבד ולבו הלם מהר. בראשו נרקם הרעיון שפעם אחת ימות באופן בלתי-צפוי, ותמיד חשב על כך כשנכנס למיטה. זה לא הפחיד אותו. למעשה השפעת הדבר היתה די מיוחדת ולא קל להסבירה. הוא נתמלא חיוניות, שם במיטה, יותר מבכל זמן אחר. הוא שכב דומֵם, גופו היה זקן וכבר לא היתה בו תועלת מרובה, אבל משהו בתוכו היה צעיר לגמרי. הוא היה כמו אשה הרה, אלא שהיצור שבתוכו לא היה תינוק, אלא נער. לא, זה לא היה נער, זו היתה אשה, צעירה ולבושה שריון קשקשים כמו אביר. אתם מבינים, זה אבסורדי לנסות לומר מה היה בתוך הסופר הזקן כאשר שכב על מיטתו הגבוהה והקשיב להלמות לבו. מה שצריך לנסות להבין הוא על מה הסופר, או היצור הצעיר שבתוך הסופר, חשב.
בראשו של הסופר הזקן, כמו אצל כל האנשים בעולם, התרוצצו, במשך חייו הארוכים, הרבה מאוד רעיונות. פעם היה נאה מאוד ונשים רבות היו מאוהבות בו. וכמובן הוא גם הכיר אנשים, הרבה אנשים. הוא הכיר אותם באופן אינטימי שהיה שונה מן האופן שבו אתה ואני מכירים אנשים. כך לפחות חשב הסופר והמחשבה השביעה את רצונו. למה לריב עם איש זקן על מחשבותיו?

במיטתו חלם הסופר חלום שלא היה חלום. כאשר החל להתנמנם אבל היה עדיין בהכרה, החלו להופיע דמויות מול עיניו. הוא דמיין שהיצור הצעיר שבתוכו, שאי-אפשר לתארו, מניע מול עיניו תהלוכה ארוכה של דמויות.
אתם מבינים, כל העניין נעוץ בדמויות שעברו מול עיניו. כולן היו גרוטסקיות. כל הגברים והנשים שהכיר הסופר אי-פעם הפכו לגרוטסקות.
הגרוטסקות לא היו נוראיות. אחדות היו משעשעות, אחדות כמעט יפות, ואחת, אשה שאיבדה את צורתה, הכאיבה לסופר בגרוטסקיות שלה. כשחלפה מולו הוא השמיע קול של כלבלב מייבב. אילו היית נכנס לחדר היית משער שהזקן חלם חלום לא-נעים או סבל מקשיי עיכול.
במשך שעה עברה תהלוכת הגרוטסקות מול עיניו של הזקן, ואז, אף שהיה זה מעשה כואב, הוא זחל אל מחוץ למיטה והחל לכתוב. אחת הגרוטסקות הותירה בו רושם עמוק והוא רצה לתאר אותה.
הסופר הסב אל שולחנו ועבד במשך שעה. לבסוף כתב ספר שקרא לו "ספר הגרוטסקות". הוא מעולם לא התפרסם, אבל ראיתי אותו פעם והוא הותיר בי רושם מדהים. הספר העלה רעיון אחד מרכזי מוזר מאוד, שמאז אני נושא אותו בתוכי. בזכות העובדה שזכרתי אותו נתאפשר לי להבין הרבה אנשים והרבה דברים שמעולם לא הצלחתי להבין קודם לכן. הרעיון היה מורכב, אבל אולי אפשר לסכם אותו כך:
בהתחלה, כשהעולם היה צעיר, היו הרבה מאוד רעיונות אבל לא היתה שום אמת. האדם יצר את האמיתות בעצמו וכל אמת היתה מורכבת מהמון רעיונות מעורפלים. העולם היה מלא אמיתות וכולן היו יפהפיות.
הזקן רשם מאות אמיתות בספרו. לא אנסה לספר לכם את כולן. היתה שם האמת על הבתולים, ואמת על תשוקה, אמת על עושר ועוני, על חסכנות ופזרנות, על חופש והתרת רסן. מאות על גבי מאות של אמיתות, וכולן יפהפיות.
ואז הופיעו בני האדם. וכל אחד שהופיע מיד חטף אמת אחת וכמה חזקים במיוחד חטפו תריסר מהן.
היו אלה האמיתות שהפכו את בני האדם לגרוטסקות. לזקן היתה תיאוריה מפורטת למדי בנושא זה. לדעתו, ברגע שאדם מסוים לקח לעצמו אמת אחת, קרא לה האמת שלו וניסה לחיות את חייו לפיה, הוא הפך לגרוטסקה, והאמת שאימץ הפכה לכזב.
אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הזקן, שבילה את כל חייו בכתיבה והיה גדוש במלים, כותב מאות עמודים העוסקים בעניין זה. הנושא הופך לכה גדול במחשבתו עד שקיימת סכנה שהוא עצמו ייהפך לגרוטסקה. אך זה לא קרה, אני חושב שמאותה סיבה שהוא מעולם לא פרסם את הספר. היצור הצעיר שבתוכו הוא שהציל את האיש הזקן.
באשר לנגר הזקן שהתקין את המיטה לסופר, הזכרתי אותו רק משום שהוא, כמו רבים שנקראים אנשים פשוטים, היה לדבר הקרוב ביותר למה שמובן ואהוב בכל הגרוטסקות הנמצאות בספרו של הסופר.

 

 

© ידיעות ספרים

המלצה על ספר זה ניתן לראות בדף ספרים מומלצים.

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.