חיי נישואים

חיי נישואים היה חריג זנוח בדרך-המלך של הספרות העברית כשנדפס לראשונה ב-1929-30, והפך לאחד הספרים המרכזיים של הפרוזה העברית המודרנית כשנדפס בנוסח חדש ב-1986.

כשהופיע הספר חיי נישואים ב-1986, בנוסח שערך מנחם פרי על-פי כתב-היד שפוגל החביא בטרם נשלח למחנה-השמדה, נכתב על העטיפה שהופעתו יהיה בה "כדי לקבוע את מקומו של פוגל כפרוזאיקון שחשיבותו אינה נופלת מחשיבותו כמשורר". תחזית זו התגשמה מאז במלואה, ו`חיי נישואים` גם הפך לרב-מכר גדול. פוגל "הנידח" השפיע עתה על סופרים מרכזיים, ותרגומים של הספר הופיעו בארה"ב, אנגליה, צרפת, הולנד, גרמניה, ספרד... העיתונות הספרותית בכל העולם כתבה על גדולתו, והשוותה אותו לשניצלר, קאנטי, אך שוב ושוב בעיקר לקאפקא.

גורדוייל, האנטי-גיבור, נקלע ליחסים מוזרים, סאדו-מאזוכיסטיים, עם אשתו הברונית תיאה, שמתעללת בו, שוכבת עם ידידיו ושאר מזדמנים, מודיעה לו על בגידותיה, וטורחת להטעים לו שגם ילדם אינו בנו. אבל גורדוייל דבק בקשר הזה, ואינו נותן דעתו לאהבתה אליו של לוטי, ידידתו.

חיי נישואים זהו רומאן שגיבורו ממצה את העונג מן הסבל, אנאטומיה של חוויה מאזוכיסטית; אין בפרוזה העברית שום רומאן לפניו שחושף בקיצוניות כזאת את הכפילות הבסיסית של הקיום האנושי, כשאותו אדם עצמו הופך כביכול לשתי דמויות מנוכרות, שמתעלמות זו מזו ורק פה-ושם מקיימות דיאלוג של יריבים. מצד אחד, גורדוייל הפאסיבי, שרגליו גוררות אותו ימים ולילות ברחובות וינה, הפקר לכל רוח מצויה לעשות בו כרצונה, שאינו רואה ואינו מבין מה שגלוי לכל עין; ומצד אחר, גורדוייל שיש לו ידיעה והבנה מלאות של המתרחש, עד ששום דבר אינו עשוי להפתיעו, וכל מה שקורה אפילו קיים בו כידיעה-מוקדמת. הפגישה הראשונה עם תיאה, עצם המבט הראשון, כבר הופכים לידיעה של כל מה שיבוא.

"אסונו ואושרו של כל אדם גלומים בו עצמו ואינם באים מבחוץ", אבל הם גם מוכתבים בדטרמיניזם, במין גזירה קדומה, ואפילו מה שמפתיע וחדש כבר מצוי מראש, כרישום קודם חטוף, עד לקטסטרופה הבלתי-נמנעת.