רישום של העבר

וירג´יניה וולף החלה בכתיבת רישום של העבר בחודש אפריל 1939, כשהיתה בת חמישים ושבע. את חלקו האחרון כתבה שנה לאחר מכן, כארבעה חודשים לפני ששלחה יד בנפשה. בכתיבתו ביקשה לעצמה הפוגה מהתחייבויותיה המקצועיות ומפלט ממועקת ימי מלחמת־העולם השנייה.

זהו ספר הזיכרונות האוטוביוגרפי האחרון שלה, וככזה יש בו עניין מיוחד. כאן היא מעלה על הכתב את מחשבותיה העמוקות והאינטימיות ביותר. היא חוזרת לזיכרונות המכוננים של ילדותה ומבקשת לברר באופן מעמיק את טיב יחסיה המורכבים עם אביה, אחיה ואחיותיה, וכיצד השפיע עליה האובדן העצום שחוותה עם מותן של דמויות מרכזיות בחייה - אמה, אחותה סטלה ואחיה האהוב תובי.

כתיבתה של וולף ברישום של העבר מתעלה לשיאים של צלילות ויופי. חיים בה בכפיפה אחת רובדי הזמן השונים של חייה, והעבר אותו היא מעלה אינו משמש כזיכרון בלבד, אלא כמקור נביעה מתחדש ואינסופי, הרוחש חיים עצמאיים ומוסיף לקלוח בערוצים משלו בעוצמה שלעיתים עזה בהרבה מחיי ההווה.