ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
 
 
מסתורי פיטסבורג
מסתורי פיטסבורג

ילדי פלא
ילדי פלא

איגוד השוטרים היידים
איגוד השוטרים היידים

פתרון סופי
פתרון סופי

ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

מייקל שייבון

מייקל שייבון

מייקל שייבון (Michael Chabon) סופר יהודי-אמריקאי נולד בעיר וושינגטון בשנת 1963. גדל והתחנך בעיר הסמוכה קולומביה שבמרילנד. כבר בגיל צעיר ידע מייקל שייבון שיהיה סופר כאשר בגיל 10 קיבל ציון A על סיפור שכתב. את אהבתו לסיפורים מצוירים ירש כפי הנראה מסבו, טיפוגרף שעבד במפעל שהדפיס ספרי קומיקס. סיפור קצר משל מייקל שייבון זכה בפרס או. הנרי, והספר ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי זיכה אותו בפרס פוליצר לספרות יפה לשנת 2000.

עבודת המ"א של מייקל שייבון בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת קולומביה שבארוויין היתה לרומן הביכורים המבריק והרב-מכר "מסתורי פיטסברג" (1988) והסופר הצעיר מייקבל שייבון רק בן 23!

בכתיבתו של מייקל שייבון יש התייחסות ליהדות ולנושאים הקשורים ביהדות (אידיש, אנטישמיות ועוד).

מייקל שייבון מתגורר בברקלי, קליפורניה, עם אשתו הסופרת איילת ולדמן וארבעת ילדיהם. שם העט שלו הוא Malachi B. Cohen.

הרצאות עם סופרים ועל ספרים

 

כתבות על מייקל שייבון

מייקל שייבון, 39, נשוי לאיילת ולדמן, סופרת ומשפטנית ילידת ישראל. יחד איתה ביקר בישראל ב-1992. "לאיילת יש יחסי אהבה-שינאה עם ישראל, שהשפיעו מאוד על הרשמים שלי מהביקור בארץ", הוא אומר. בני הזוג מתגוררים עם ארבעת ילדיהם בברקלי, קליפורניה. ולדמן כותבת ספרי מיסתורין. לפני שהיתה לסופרת למדה משפטים באוניברסיטת ייל ועבדה בסנגוריה הציבורית. כיום היא מרצה באוניברסיטה בשתי פקולטות שונות: משפטים וכתיבה יוצרת. כזוג סופרים הם מעורבים זה בעבודתו של זו. "אין יום שבו אנחנו לא דנים לפחות פעם אחת בכתיבה שלנו", אומר שייבון, "אנחנו מסתייעים זה בזו בטוויית העלילה, בעיצוב הסיגנון ובעריכה". לדבריו, אשתו היתה מעורבת בכל תהליך הכתיבה של הספר החדש. לאחר שהספר זכה ב-2001 בפרס פוליצר לספרות, הוזמן שייבון לכתוב על פיו תסריט, שהושלם בימים אלה בסיועה ובעצתה של רעייתו. הוא מעורב לא פחות בכתיבה שלה ומלווה אותה במיפגשיה עם קוראים. להמשך הכתבה

העורכים החדשים של הספרייה לעם של עם עובד ­ נילי מירסקי, משה רון ותרזה בירון­פריד ­ ראויים אמנם לשבח על הבחירה המצוינת שעשו כשהחליטו להוציא לאור, בתרגום משובח, את הרומן היהודי­האמריקני הווירטואוזי הזה, זוכה פרס פוליצר לשנת ,2000 אבל בשולי השבח ראוי להעיר להם על ההתעלמות המגונה בדברים הכתובים על גב הספר (ובתמצית הביוגרפית בתוכו) מציון העובדה הפשוטה שמייקל שייבון הוא יהודי, ולא רק משום שזו עובדה ראויה לציון בארץ היהודים, ולא רק משום שהספר מלא באזכורים יהודיים ובתוכן יהודי ­ מלבד כל שאר תכניו העשירים להפליא, החל מענייני קוסמים וקסמים ועד לתרבות הקומיקס האמריקנית ­ אלא משום שזהו ספר שעל פי אופיו הסגנוני והמנטלי יכול היה להיכתב רק על ידי יהודי. סוג של כתיבה עילויית, רוויה הומור מעודן וסמוי ופרטנות גאונית. מה שמזכיר לנו את אבחנתו הישנה של פרופ' דב סדן בעניין הספרות היהודית העולמית, מקפקא עד באבל וממרסל פרוסט עד פסטרנק (שעל פי הגדרתו של סדן, גם הספרות העברית החדשה היא רק אגף מאגפיה).אבל במקרה זה מדובר גם בספר אמריקני מאוד. מייקל שייבון בן ה­40 (שעל פי צילומו נראה חתיך... להמשך הכתבה

את הבלשים הספרותיים והקולנועיים ניתן לחלק לשתי תת קבוצות עיקריות: אלה המתייחסים למסורת הבלשית שמייצגה הוא שרלוק הולמס ואלה שהם מצאצאיו של פיליפ מארלו. הראשון בריטי, השני אמריקני; הראשון לבוש גלימה וכובע מוזר, והשני מעיל ארוך ומרופט; הראשון מעשן מקטרת, השני מעשן בשרשרת. הולמס הוא דמות מרוחקת. מעורבותו בסיפור הפשע מינימלית, וכל תפקידו לספק לה פשר. מארלו, לעומת זאת, תמיד יהיה חלק מהסיפור: מעורב, לעתים מאוהב באישה המגיע לפתחו, לעולם לא יצליח להישאר נייטרלי.
שני המודלים הספרותיים והקולנועיים הללו ייצגו שתי תפיסות עולם. הולמס הוא איש מדע, נציג אותנטי של עידן הקדמה. "בהתאם לרוח הזמן, שהיתה רוויה בהתפעמות מן המדע הצועד קדימה ומבסס את הבנת האדם לגבי העולם שבתוכו הוא חי", כתב מיכאל הנדלזלץ בספרו 'שרלוק הולמס: תעלומת הבלש בן האלמוות' שראה אור בהוצאת 'מפה', "ביקש הולמס להראות לקורא כי אין תעלומה שהמוח אינו יכול לפצחה. המסר היה ברור: כל התשובות טמונות בתאים האפורים של המוח, וכדי למצוא את התשובה צריך ללמוד ולהסתכל, לראות, להעמיד דברים בהקשרם ולהסיק את המסקנות הנכונות". הולמס רואה בהיגיון ובדדוקציה את כלי הנשק העיקריים שלו. בעזרתה של זכוכית מגדלת הוא יאתר שרידים ממעשה הפשע, והללו עתידים לספר לו את כל הנחוץ.
זה קורה בספרו של הטרי של מייקל שייבון ("ילדי הפלא"; "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי") - "פתרון סופי, או: תעלומת התוכי החטוף" ("ספריה לעם" - הוצאת "עם עובד"). הספר שנכתב ב2004 מתרחש גם הוא בימי מלחמת העולם השניה וגם כאן נדרש הולמס לבירור מעמיק של סוגיה אנושית מסתורית ובלתי פתורה. בניגוד לסרטי הקולנוע המצליחים אשר תארו את הולמס כבן אלמוות המצוי תמיד בשיא כושרו ואונו האינטלקטואלי, שייבון בוחר להיצמד לנתונים הביוגרפיים המקוריים ובשל כך, הולמס שלו הוא קשיש מתבודד ומיזנטרופי הבוחר להתרחק מקרבתם של בני האדם ומעדיף לטפל בידיים רועדות בכוורת הדבורים שלו. ייחודו של הרומן הבלשי הקצר של שייבון הוא, שבצד ההתרפקות על דמותו המוכרת והאהובה של הולמס, הוא בוחר להפגיש את נציגה של הרציונליות המודרנית עם האירוע הכי אי-רציונלי של המאה העשרים: שואת יהודי אירופה. מוחו הקודח של שייבון היהודי והעוסק תדיר בכתיבתו בשאלות של זהות יהודית, רקח את מעשיית הבילוש הזו רק כדי לשער מה היה אומר זרקור התבונה הספרותי, הבלש האמון על התפיסה כי כל דבר במציאות ניתן להסבר הגיוני, על רצח העם שלא ניתן לספק לו כל הסבר נורמלי. כפרפראזה על כותרת שמו של הידוע שבסיפורי הולמס - "הבעיה הסופית", בוחן שייבון את התמודדותו...

 

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.