ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
 
 
תשעה סיפורים
תשעה סיפורים


הגביהו את קורת הגג, נגרים
הגביהו את קורת הגג, נגרים


ג'יי. די. סלינג'ר

ג'יי. די. סלינג'ר

ג'יי. די. סלינג'ר נולד ב- 1 לינואר 1919 בניו-יורק, ארה"ב. שמו המלא הוא ג'רום דיוויד סלינג'ר - Jerome David Salinger והספר המפורסם שלו הוא התפסן בשדה השיפון (The Catcher in the Rye) הנחשב לרומן הקלאסי לצעירים במאה ה- 20.

ג'יי. די. סלינג'ר החל בפרסום סיפורים קצרים בשנות ה- 40 במגזינים כמו: Saturday Evening Post, Colliers וגם ב- New Yorker. התפסן בשדה השיפון יצא לאור בשנת 1951, והפך מיד לרב-מכר בקרב צעירים עד גיל 21.

ג'יי. די. סלינג'ר שמר בעקביות ובאדיקות אחר הפרטיות שלו. הוא סירב להתראיין ומיעט להופיע בציבור והסתגר בביתו אשר בניו-המפשיר.

הספר הגביהו את קורת הגג, נגרים (Raise High the Roof Beam, Carpenter and Seymour: An Introduction) פורסם בשנת 1963.

מבין 35 הסיפורים שפירסם ג'יי. די. סלינג'ר רוכזו הסיפורים שאהב במיוחד בספר תשעה סיפורים (1953).

הרצאות עם סופרים ישראלים

 

כתבות על ג'יי. די. סלינג'ר

ספר חדש של ג'.ד. סאלינג'ר הוא סיבה לחגיגה. אין על כך ויכוח. אך למרבה הצער, אין ספר חדש של ג'.ד. סאלינג'ר. יש רק תרגום חדש, של ספר ישן. אז אם ספר חדש של ג'.ד. סאלינג'ר הוא סיבה לחגיגה, סיבה למה יהיה תרגום חדש של ספר ישן של ג'.ד. סאלינג'ר? ובכן, הוא סיבה לראיון בלעדי עם המתרגם, הסופר אסף גברון. אין על כך ויכוח. זו אמנם לא חגיגה, אבל זה משהו. להלן תעתיק הראיון, בהשמטת מילים גסות וקטעים מפחידים במיוחד.

איזה סיפור הכי אהבת? את הסיפור הרביעי, "האיש הצוחק".

למה? שאלה טובה. הבחירה לא היתה קלה. עם קלאסיקות כמו "יום מושלם לדגי בננה" או "לאזמה – באהבה וזוהמה", סיפורים שנחרטים בזיכרונם של אנשים עשרות שנים אחרי שנקראו (אני יודע, כי כולם מספרים לי את זה מאז שהתחלתי לעבוד על התרגום. כל מי שסיפרתי לו על מה אני עובד, השתמש במילים כמו "אוי, נהדר, דגי-בננה, סימור, הילדה, אזמה..." וכיוצא באלה), בחירה בסיפור כמו "האיש הצוחק" עלולה להתפרש כמעט כחתרנית. אך לא זו הכוונה. כל הסיפורים בקובץ הזה מופלאים, לא פחות. וב"איש הצוחק" יש איזה שילוב ששבה אותי. זה סיפור בתוך סיפור, שניהם סיפורי אהבה, אחד מהם פנטזיה מפחידה ומגעילה, השני סיפור חסר סיכוי ונואש, והכול מסופר דרך עיניו של מתבגר ניו-יורקי מבולבל.

Ynet, פברואר 2005

"הדבר הראשון שעשיתי כשירדתי בתחנת פנסילווניה היה להיכנס לתא הטלפון. התחשק לי לתת צלצול למישהו. השארתי את התיקים שלי בחוץ על יד התא, בשביל שאני אוכל להשגיח עליהם, אבל כשכבר הייתי בפנים, לא נזכרתי באף אחד שאפשר לצלצל אליו". כך מתחילה ההרפתקה הניו-יורקית של הולדן קולפילד ב"התפסן בשדה השיפון", ספרו של ג'יי. די. סאלינג'ר שראה אור לפני 50 שנה בדיוק.

בקריאה חוזרת הבחנתי פתאום בתפקיד שממלאת מנהטן בסיפור הזה. אין הכוונה רק לכך שהיא זירת הפעולה בחלקים גדולים של הספר, או לכך שהולדן חולף על פני לא מעט מהאטרקציות המפורסמות של העיר. עצם יחסו של הולדן לניו יורק - יחס של אהבה-שנאה, כמו אצל כולנו - הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו. הוא לא סתם במנהטן, הוא חלק ממנהטן, מצב שגם אני שותף לו, לטוב ולרע. בין מנהטן של הרומן (סוף שנות ה-40, רדיו סיטי מיוזיק הול. אחרי הפגישה עם סאלי, הולדן רואה שם סרט "כל כך רקוב שלא יכולתי להפסיק להסתכל עליו" תחילת שנות ה-50) ובין מנהטן היום דחוקה רוחה של מנהטן שבה גדלתי אני, של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. אני מנסה לגלות את העולמות המקבילים הללו, להשוות את עירו של הולדן לעירנו שלנו, למתוח את הקווים בין אז לעכשיו, וללכת בדרכו של הולדן - בספר ובעיר.

הולדן, גיבורו של ג'יי. די. סלינג'ר, מגיע לניו יורק לאחר שעזב את בית הספר שלו, פנסי, בקול תרועה: הוא נזרק מבית הספר. זהו בית הספר הרביעי ברציפות שהוא מתבקש לעזוב. באותו בוקר שהה בניו יורק עם נבחרת הסיף, שהיתה נתונה לניהולו. הנבחרת היתה אמורה להשתתף בתחרות סיף, אבל הולדן שקע בקריאתה של מפת התחתית ושכח את החרבות ברכבת. התחרות לא התקיימה.

הולדן חוזר לפנסי וחווה פרידה לא נעימה מהמורה היחיד שאהב, מר ספנסר; הוא נגרר לקרב אגרופים עם חברו לחדר (שבו הוא בפירוש מפסיד); ובהחלטה רגעית עולה על הרכבת לניו יורק כדי להסתובב בעיר כמה ימים, עד שייוודע להוריו דבר סילוקו.

כמו "בדרכים" של ג'ק קרואק, ספר שנכתב באותה תקופה והיה גם הוא לרב-מכר לדורות ולמשחית הנוער בפוטנציה, כך גם "התפסן בשדה השיפון" בנוי סביב כוח מניע של בריחה מכלא. מנוסתו של הולדן מתייחדת בכך שהיא מביאה אותו לעולם מוכר. הולדן בן ה-16, שגדל באפר איסט סייד (כמו ג'יי. די. סאלינג'ר עצמו), בעצם בורח מהבית אל הבית. מחווה אקרובטית שניו יורק מתאימה לה במיוחד.

כמו הרבה ילדים שגדלו בניו יורק, להולדן יש יחסים אינטימיים במיוחד עם נוף העיר; מבחינות רבות, זו הרחבה ענקית של סלון ביתו. הוא נע בנוף העירוני בקלות ובבטחה. הוא מכיר את השטח, את האזורים הנוחים, ויודע איפה אפשר למצוא צרות, אם מחפשים (חצי מהזמן, זה בדיוק מה שהוא מחפש; ביתר הזמן הצרות פשוט מוצאות אותו).

בה בעת זהו גם נוף מוזר והזוי, קר - פשוטו כמשמעו, הזמן הוא אמצע דצמבר - ומתנכר אל הולדן, ממש כמו אל המבקר בעיר בפעם הראשונה. רגע אחד הוא מתחמם בקרניו של מין רומן עם העיר, ובמשנהו מואס בה.

הארץ, ספטמבר 2001

 

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.