חיים באר

חיים באר (רכלבסקי) נולד בשנת 1945 בירושלים. אביו, אברהם רכלבסקי, נולד וגדל ברוסיה, חסיד שהתפקר. לאחר שהקומוניסטים פגעו בבני משפחתו, הפנה עורף לתרבות הרוסית שלאורה התחנך, ועלה לישראל. בירושלים הוא פגש אישה נאורה בת-ירושלים. בספרו חבלים פורש חיים באר בגילוי לב את סיפורם המורכב ורב-העוצמה של הוריו, ובו זיכרונותיו האינטימיים ביותר מעובדים ומקבלים משמעות חדשה.

הסופר חיים באר הוא אמן הסיורים בעקבות סופרים. שנים רבות הוא מוביל את תלמידיו בעקבות עגנון, ברנר ואחרים. ויש גם סיור מיוחד על חיים באר העובר מבית הספר בו למד עד לביתו בשכונת גאולה. אמא רציונליסטית שהאמינה לנבואת מקובל, סבתא פנטזיונרית המספרת סיפורי אמת ואבא שאינו מאמין באלוהים, אך שומר מצוות ומקים בית-כנסת מיוחד במינו. על אלה ועל השפעתם על נער רגיש ומוכשר שיהיה לסופר.

הסופר חיים באר הוא פרופ' מאוניברסיטת בן-גוריון, חוקר ספרות עברית.

כתבות על חיים באר

"כבר 25 שנה משוטט חיים באר ברחובות ירושלים בעקבות ספרים. חיים באר מאתר את המקומות שבהם התרחשה העלילה או הייתה מקור השראה. בעברו ליד בתי האבן ברחוב הנביאים, מצביע חיים באר על הבתים שבהם גרו היוצרים. חיים באר מקבץ סביבו קהל סקרן שמוכן לעמוד בשמש הקופחת. תחת גשם סוחף מוביל אותם חיים באר אל הברושים המאובקים עליהם כתב עגנון, בחרדת קודש מורה חיים באר על הצריף שבו התגוררה המשוררת רחל כשכתבה את שירה על האגס המלבלב..." להמשך הכתבה על חיים באר בעקבות סופרים וסיפורים ברחוב הנביאים

"מלחמת לבנון השנייה תפסה את הסופר חיים באר בברלין, בעיצומה של כתיבת הרומן החדש שלו. דווקא כשהיה חיים באר כל כך רחוק מכאן הוא נתקף ביעותים: "ראיתי את השבירות ואת חוסר הביטחון המוחלט של הקיום פה. משם הבנתי את עליבותו של הכוח הצבאי שלנו. אחרי אוסלו שאל חיים באר את רבין למה באמת הלכת על ההסכם? והוא ענה: 'כולם אומרים שהצבא חזק, אבל צה"ל זה לא מה שחושבים'. עכשיו, עם חזרתו של חיים באר לארץ, הוא שובר שתיקה ארוכה ומנתח איך קרה שאיבדנו אמון בעצמנו: 'אין אומה ישראלית, ואני אפילו לא בטוח שיש אומה יהודית'..."

חיים באר מספר על נעוריו: "בנעורי קסם לי קסמה של הכנעניות. מתוך הקפלים המודחקים, האסורים במגע, של הלשון האינטימית של ילדותי, הלשון היהודית של ספרי הקודש ובית-המדרש, הפליאו יונתן רטוש ואהרן אמיר לחלץ, כאילו במיוחד למעני, מלים רבות יפעה, צורות הטיה מוזרות ("המגביהי לשבת", "ההופכי הצור אגם מים", "תביאמו", "השורפה עד עפר") ותחביר זוויתי ומכושף שהצטרפו לכלל לשון פלאים. זאת היתה אותה שפה ואף על פי כן היתה חדשה, קמאית, חושנית וחפה מכל בושה..." להמשך הכתבה מאת חיים באר המהלומה שניחתה על ראש המשורר

חיים באר באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה