ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
דף הבית > סופרים > אשכול נבו
 
 
משאלה אחת ימינה
משאלה אחת ימינה


ארבעה בתים וגעגוע
ארבעה בתים וגעגוע


אשכול נבו

אשכול נבו

אשכול נבו יליד ירושלים. את שנות ילדותו חילק בין ישראל ודטרויט (מישיגן, ארצות הברית). שימש כקצין מודיעין בצה"ל. אשכול נבו הינו בוגר החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת באר שבע. לומד לקראת תואר מוסמך במסלול לכתיבה ספרותית. אשכול נבו הוא סופר וקופירייטר במשרדי הפרסום הגדולים, מרצה לחשיבה פרסומית באקדמיה לאמנויות בצלאל ובמכללת ACC. מנחה סדנאות כתיבה.

נבו הוא נכדו של ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול. הוא גדל במשפחה פוליטית מאוד, והעניין מחלחל גם לספריו, בולט ביותר בספר ארבעה בתים וגעגוע.

אומר אשכול נבו על תהליך הכתיבה: "את משאלה אחת ימינה נהניתי מאד לכתוב. מרגע שנוצרו הדמויות - וזה קרה בעמוד הראשון - נתתי להן להוליך את הספר והן גם אלו שהחזירו אותי כל בוקר אל שולחן העבודה. הרגשתי שאני מחויב להן. שהן רוצות לדעת מה קורה עם המשאלות שלהם ועם החברות שלהם ורק אני יכול לספק את התשובות."

נושא תכנון הספר אצל נבו אינו דבר קבוע. בספר משאלה אחת ימינה הוא בכלל לא התכוון לכתוב רומן. נבו רצה לכתוב סיפור קצר. לאט לאט הסיפור הפך לארוך והסיפור הארוך הפך לנובלה והנובלה הפכה לספר. בספר ארבעה בתים וגעגוע התהליך התכנון היה שונה לחלוטין. נבו מעיד כי היה תכנון, נכתב סינופסיס והספר נכתב בהתאם לתכנון. נבו מחוייב לכתיבה ומקדיש לכך כחמש שעות כל בוקר מול המחשב. "גם עם חמש שעות מסתכמות לבסוף בהזזת פסיק אחד. והחזרתו למקומו." אומר אשכול נבו.

שמה של אחת הדמויות הראשיות בספר הוא יערה, ויערה היא שם בתו של אשכול נבו. העניין אינו מקרי. זה התחיל בכך שהשם יערה מצא חן בעיני נבו וזאת הסיבה שהשם הוענק אותו לדמות נשית בספר. ואחר כך, בלי קשר, כשאשכול נבו ואשתו חיפשו שם לבתם שבדרך, השם יערה עלה כאחת האופציות ולאחר הלידה היה ברור שהיא יערת דבש ולכן ניתן לה השם יערה.

אשכול נבו נוהג לפקוד את המקומות שהוא כותב עליהם: חורבות הקוליסאום, בתי דפוס, רחוב הגלבוע ועוד. התחקיר שעורך נבו נעשה לא רק בין הדפים בארכיונים השונים אלא באופן בלתי אמצעי במקום ההתרחשות.

 

הספר "ארבעה בתים וגעגוע" מאת אשכול נבו ובהוצאת זמורה ביתן רואה אור בימים אלה בגרמניה (בהוצאת הספרים DTV) ובאיטליה, בהוצאת הספרים (Mondadori). בהמשך השנה יתפרסם הספר גם בצרפת ובבריטניה, ואף יתורגם לערבית.

המכון לתרגום ספרות עברית מייצג את נבו בחו"ל. בישראל נמכר הספר עד היום בכ-60,000 עותקים וצעד למעלה משנה ברשימות רבי המכר. כמו כן, הספר נכלל ברשימת המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות.
מקור

 

ריאיון עם אשכול נבו

מאיה פלדמן מראיינת בלאישה את אשכול נבו, שספרו "משאלה אחת ימינה" ראה אור לאחרונה בהוצאת זמורה-ביתן:

אשכול נבו הוא איש של אנשים. מרגישים שהוא למד פסיכולוגיה: הוא קשוב ומתעניין והוא מרבה להזכיר את החברים שלו. תפסתי אותו במצב רוח טוב, הוא מסביר לי. במשך השעתיים שבהן שוחחנו לא היתה לו כמעט שום מילה רעה להגיד בשום נושא. ומה יש לו להתלונן? הספר הקודם שלו היה הצלחה מסחררת, הספר החדש כבר ברשימת רבי המכר, מלמדים אותו בבתי הספר ובקרוב גם באוניברסיטאות. בניגוד לסופרים אחרים, שהצלחה פתאומית כזאת עשויה היתה לשתק אותם, הוא דווקא נישא על גליה בקלילות, ומחבק אותה ואת קוראיו בחום: "אני אגיד לך משהו על הצלחה", הוא אומר, "זה דבר די נחמד. שאלו אותי כמה פעמים בשנים האלה אם לא קשה לי עם ההצלחה, ותכל'ס זה נורא כיף. אני חושב שהשאלה שהכי מטרידה כותב, בעיקר אם הוא כותב צעיר, זה אם מישהו בכלל רוצה לשמוע אותו, אם יש טעם לכל הישיבה הזאת בבית מול המחשב והבדידות והבלבול.

"אני קיבלתי תשובה גדולה מאוד בעניין הזה. היתה לי חוויה חזקה מאוד של מפגשי קוראים, ושם אתה פשוט רואה את קהל הקוראים שלך, אתה ממשש בדיוק את מה שזה עושה להם. לפי השאלות אתה יכול ממש לראות מה עובד ומה לא עובד. באיזה קטע צוחקים ובאיזה בוכים. זה טוען אותך בהמון אמונה בזה שיש טעם במה שאתה עושה".

ולא חששת שזה לא יחזור על עצמו בספר הבא?
"ברור שהיו חששות, אבל אני כותב בתהליך התפתחות. אני לא מרגיש שהגעתי לשיא של עצמי. יש לי עוד לאן ללכת. כתבתי את 'ארבעה בתים וגעגוע, בגיל 31. היום אני בן 36, ואני מבין דברים על הורות ומשפחה שלא הבנתי. יש קטעים בספר על אבות ובנים שלא יכולתי לכתוב לפני ארבע שנים, כי לא חשבתי מהצד של האבא, אלא רק מהצד של הילד".

"משאלה אחת ימינה" מספר על ארבעה חברים טובים: יובל, המספר, סטודנט נצחי לפילוסופיה, נמוך, מלנכולי ומהורהר שמתפרנס בקושי מעבודות תרגום מזדמנות; צ'רצ'יל, עורך דין שאפתן ומלא ביטחון עצמי שגם גונב ליובל את החברה; עמיחי, נשוי ואב לתאומים ואופיר, איש פרסום שחייו משתנים בעקבות נסיעה להודו. ארבעת הגברברים צופים כבכל שנה יחדיו במונדיאל ומחליטים להכין בקבוק משאלות – כלומר, כל אחד מהם כותב את המשאלה שלו לשנה הקרובה על פתק, ובמונדיאל הבא ייחשפו הפתקים ויראו מי הגשים מה.

"פעם ראשונה שאני מתמסר למספר אחד", אומר נבו על ההבדל בין "שמאלה אחת ימינה" וספרו הקודם. "יובל הוא דמות לא קלה להיות איתה במשך שנתיים, אבל זה קל יותר מאשר לכתוב חמישה קולות, כי אתה לא צריך להתחלף בעצמך כל בוקר ולדייק בכולם. זה היה מסובך נורא. אתה לא יכול לדייק באותה רמה בכל הקולות, ואני יכול להגיד לך שיש קולות ב'ארבעה בתים' שכתבתי בסדר, לא יותר, כי לא הצלחתי להגיע לבפנים של הבפנים".

מה שכן משותף לשני הספרים הוא האופן המדויק שבו משרטט נבו איזה גרעין מהותי של ההוויה הישראלית. את הדמויות ב"משאלה אחת ימינה" אתה בטוח שכבר פגשת. גם הסיטואציות מוכרות, הלכי המחשבה והשפה. זה ניכר אפילו בעטיפה של הספר: צלחת עם שאריות אבטיח.

 

עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הראשונה. בקיר שמפריד בינם לבין סימה ומשה, בעלי הבית שלהם, פורץ משה אשנב קטן, כדי שהדיירים יוכלו להרים את מתג הדוד המשותף. אבל מהר מאוד מתברר שחוץ מיד אקראית עוברים דרך הפתח הזה גם דברים אחרים. לגמרי.

זו עלילת הרומן "ארבעה בתים וגעגוע", ספרו השלישי של אשכול נבו. באתר "בננות" מתפרסמים קטע מן הספר ושיר הנושא שלו.

כן, קראתם נכון, ל"ארבעה בתים וגעגוע" יש שיר נושא: בספר מופיעים כמה שירים של להקה פיקטיבית בשם "ליקריץ" ואחד מהם ("סופרמן") הולחן ומבוצע על ידי הזמרת סיון שביט.

ואם חפצכם בביקורת על הספר, אתם מוזמנים לקרוא את נועה מנהיים ב-Ynet. מנהיים סימנה את נבו כקול חדש ומבטיח בספרות העברית כאשר ראה אור ספרו הקודם, וכך היא כותבת כעת: "קובץ הסיפורים של אשכול נבו, 'צימר בגבעתיים', היה בבחינת הבטחה. 'ארבעה בתים וגעגוע' הוא כבר ההתגשמות של נבו כסופר אמיתי (ושלא תגידו שלא אמרתי לכם). "אמיתי" היא מלת מפתח כאן, מאחר שנבו מתפתח ברומן החדש שלו כאחד הכותבים הכנים ביותר שצמחו כאן לאחרונה, ואין שום דבר מעושה, מזויף או מיופייף בספר המקסים והעדין הזה."
מקור

אשכול נבו באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה

 

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.