ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
 
 

דוגמה

הדואר השבועי של מועדון קריאה מכיל קטע קריאה קצר מתוך ספר. לאחר ההרשמה יישלח פעם בשבוע דואר אל תיבת הדואר האלקטרוני שלך. להערכתי, את קטע הקריאה תוכל לקרוא בכ- 25 דקות. בדרך זו תוכל לקרוא כ- 30 עמודים מהספר, שהם שניים/שלושה פרקים ראשונים.

השירות ניתן בתשלום

להלן דוגמה של דבר דואר. כמובן, שקטע הקריאה ישלח לך בדואר אלקטרוני ותוכל לקרוא אותו רק בעזרת תוכנת דואר שיש ברשותך, למשל Outlook, או שתוכל לקרוא את הדואר בעזרת הדפדפן, אם הדואר האלקטרוני שלך מנוהל על-ידי Gmail, Yahoo או שירותי דואר דומים.

כדי שתוכל להתנסות בשירות, מובא בפניך קטע קריאה לדוגמה. כך בדיוק יעוצב דבר הדואר שיישלח אליך בדואר אלקטרוני לאחר שתירשם.

שים לב לנוחות הקריאה, גודל הגופן ומשך הקריאה.

 
 
 
מועדון קריאה
www.read4free.co.il

קנון מהופך
מאת: פאולו מאורנסיג, אלון אלטרס (תרגום)
CANONE INVERSO, Paolo Maurensig
הוצאה:  כתר
נושא: רומן תרגום
מספר עמודים: 148
דאנאקוד: 10-275932
ISBN: 965-07-1129-5

החומר מובא באישור בעלי הזכויות


 

 

היום אנחנו מתחילים לקרוא את
הספר
קנון מהופך
מאת
פאולו מאורנסיג

כריכה אחורית
בשנות השלושים של המאה הקודמת, באקדמיה למוזיקה שחניכיה חיים במשטר קפדני וקשוח, נרקמת ידידות אמיצה ומורכבת בין שני נערים. האחד, כנר מחונן, בן למשפחת איכרים מהונגריה. השני, יורש יחיד למשפחה אריסטוקרטית אוסטרית שנאחזת בכל כוחה בגינוני מעמדה ובמותרות שמעניק לה ייחוסה.

כינור יפיפה ונדיר מהמאה השבע עשרה צופן את סיפור הגלגולים שעוברים השניים על רקע שקיעת אירופה במחול הטירוף של גרמניה הנאצית ואת המפתח לפענוח יחסיהם המורכבים. לימים מוצג הכינור למכירה פומבית בלונדון. שני אנשים מבקשים אותו לעצמם, האחד טוען שידוע לו סודו הנורא, והשני מביא את סיפורו.

פאולו מאורנסיג משתמש בספרו בטכניקות שאולות מעולם המוזיקה ושוזר ביד אמן כמה עלילות לסיפור אליפטי אחד. סיפור אפוף יצרים, מתח ומסתורין שקוראים בנשימה עצורה, ובדומה ליצירה מוזיקלית מסוג קנון מהופך אפשר לספרו מן ההתחלה אל הסוף ומן הסוף אל ההתחלה.

פאולו מאורנסיג נחשב כיום לאחד הסופרים הבולטים באיטליה. רק לאחר שהיה בן חמישים יצא לאור ספרו הראשון. קודם לכן עסק במלאכות שונות, ביניהן שחזור כלי נגינה עתיקים. קנון מהופך, ספרו השני, זכה להצלחה עצומה ותורגם לשפות רבות.

---

כך מספרים על מקורם של כלי הקשת: יום אחד נכמרו רחמיה של האלה פארוואטי, רעייתו של שיווה, על האדם בשל הגורל הצפוי לו בהרפתקה שלו עלי אדמות, ולכן החליטה להעניק לו דבר מה שיגן עליו מפני השדים, משהו שבזכותו - אם יחפוץ - יוכל למצוא גם על פני האדמה את עולמם של האלים. ואולם שיווה קינא במחווה הזאת של פארוואטי ובמהלומה אחת ניפץ את מתנתה. השברים נפלו לימים וליערות והפיחו רוח חיים בקונכיות ובצבי הים, הטביעו את חותמם בעצים וירדו אל חלציה של האישה. רק הקשת לבדה הגיעה בשלמותה אל האדם, אבל דורות רבים שימשה כלי נשק בלבד. היא היתה המיתר הרוטט הראשון. חלפו עידני אל רבים עד שעלה בידי האדם לבנות משריון הצב את הקתרוס הראשון שלו, אם כי בימים ההם עדיין נהגו לפרוט עליו באצבעות. ואולם רק כשעמדה בפתח התקופה החדשה, המפחידה מכולן, גילה האדם שהקשת שלו יכולה לשמש בידיו כלי להרטיט את המיתרים ולחקות את הצליל המתמשך שברא את העולם, את המשב שעלה מבגדיו המתבדרים של האל המרקד השולט בתבל ומכונן את סדריה.

לפני זמן מה, במכירה פומבית של כלי נגינה שנערכה בכריסטי'ס בלונדון, הצלחתי לרכוש תמורת עשרים אלף לירות שטרלינג בלבד כינור של יאקוב שטיינר, אחד מבוני כלי הקשת המוערכים ביותר של מחוז טירול במאה השבע עשרה. הרגשתי שהתמזל מזלי: הייתי מוכן לשלם כל מחיר כדי שיהיה שלי.

כלי הנגינה נמסר לי למחרת בבוקר במלון דורצ'סטר שהתאכסנתי בו. על דף המידע שצורף אליו נרשם בתור בעליו האחרון של כלי הנגינה - מוסד פסיכיאטרי וינאי שהכרתי היטב.

ביום ההוא עשיתי הכנות לטקס מדויק ומדוקדק. ראשית כול הזמנתי ארוחת צהריים לחדרי, ולאחר ששילחתי את המלצר, נעלתי את דלת החדר, הסרתי את עטיפת הנייר, הוצאתי את כלי הנגינה מקופסת הקרטון והעמדתי אותו על כורסה נמוכה מצופה בד אטלס שהצבתי במרכז החדר. הסטתי את הווילונות, שיניתי כמה וכמה פעמים את מקום הכורסה כדי למצוא את התאורה הנכונה, ולבסוף התיישבתי אל השולחן. כבר אז דמיינתי לעצמי אחר צהריים מופלא: המפגש, הסודיות, המבטים, הציפייה. התנהגתי כמו בפגישה ראשונה עם אישה יפה, בהשוואה הזאת לא פגם אלא גילו של מושא תשוקתי, שהיה בן יותר משלוש מאות שנה; חוץ מזה היה בה הכול: התשוקה, הקנאה והרעב שאינו יודע שובע, ואליהם מצטרף הפחד התמידי מפני אבדן.

התכוננתי אפוא לאכול את ארוחתי בשלווה גמורה ובאותה עת להזין גם את עיני. רק בסיום הארוחה התכוונתי לבחון מקרוב את הרכישה: להתבונן בכינור שעה ארוכה, לבחון בזכוכית מגדלת כל פרט מפרטיו עד חלקו הפנימי, עד כמה שאצליח לראות מבעד לפתחים הפתלתולים שצורתם כצורת האות f, והם מאפשרים להציץ בתווית המודבקת על תחתית הכלי, תווית דהויה שכמעט אי אפשר לקרוא את הכתוב בה. את שני המיתרים שנותרו והיו שחוקים כל כך עד שעמדו להיקרע, אחליף במיתרים חדשים. ולבסוף אאזין לצלילו.

כלי הנגינה היה במצב טוב. אולי לא טיפלו בו בעדינות הראויה, אבל הוא ודאי לא נזקק לתיקונים מסובכים בבית מלאכה לכלי קשת, היו בו רק כמה שפשופים זעירים וצבעו התקלף בכל מיני מקומות, ובייחוד במקום אחד בתחתית הכלי, שבו נראה העץ העירום: כנראה תמיד השתמשו בכינור בלי משענת לסנטר.

פרט ראוי לציון היה צורת ראש אדם שגולפה בצוואר הכינור במקום צורת השבלול המסורתית. זה היה פרט לא שגרתי בכינור, משום שבדרך כלל פסלוני עץ מעין אלה מצויים על ויולות ועל כלי נגינה גדולים יותר, וברוב המקרים הם דמויי ראש אריה או פרצופים גרוטסקיים, ונועדו להגן מפני עין הרע יותר משנועדו לקישוט. על הכינור שלפני הוצגו בעידון רב פנים של אדם בעל חזות ממלוכּית, שפמו ארוך ומשתפל, ארשת פניו אכזרית, והפה פעור כבזעקת כאב או בקללה. מאז ומעולם חשבתי שזה היה הכינור האחרון שבנה שטיינר. ייתכן שביקש לשרטט באמצעות הפנים האלה את דיוקנו של זעם הטירוף הקרב ובא, הטירוף שלימים הביא עליו את מותו.

מיד לאחר שהתיישבתי אל השולחן צלצל הטלפון. מדלפק הקבלה הודיעו לי על ביקורו של מישהו שבא היישר מכריסטי'ס. חשבתי שמדובר בהליך רשמי כלשהו הקשור לרכישה, אבל האדם שהכנסתי לחדרי כמה דקות אחר כך לא דמה לפקיד.

הוא נראה נסער. שאל אותי אם אני האיש שרכש אתמול כינור במכירה של כריסטי'ס. למשמע שאלתו הישירה כל כך חששתי שאיש משטרה לפני, ואולי בא להודיע לי שמשהו לא היה תקין ברכישה. ואכן, לפעמים מתברר, אם כי רק לעתים נדירות, שחפץ כלשהו העומד למכירה פומבית הוא גנוב או אבוד או פשוט לא אושרה מכירתו, והדבר מביא לביטולו של כל המיקח והממכר. הוטרדתי מאוד. כבר ראיתי בעיני רוחי איך אני נאלץ להשיב את כינורי יקר הערך. אבל האיש, שכבר שכחתי את השם שבו הציג את עצמו לפני, לא היה נציג החוק. הרכישה היתה תקינה לחלוטין. הוא אישר זאת בעצמו מיד כשהשגיח בסערת נפשי. הוא כבר הבחין בכינור הניצב לראווה על הכורסה, ומאחר שהבין כי בכניסתו הבלתי צפויה קטע את הטקס שלי, רצה לפצות אותי איך שהוא: הוא אמר לי כי שיחק לי מזלי שלא היו לי מתחרים ושילמתי תמורת כלי הנגינה הזה את המחיר ההתחלתי שנקבע לו. הוסיף שאמנם ידע על מועד המכירה הפומבית, אבל בגלל שורה של צירופי מקרים אומללים איחר למפגש באולמות קינג סטריט שבסנט ג'יימס. כשדיבר לא הצליח להתיק את מבטו מן הכינור ונע קדימה ואחורה כאילו רצה לבחון אותו מכל זווית של תאורה. ובכל זאת לא העז להתקרב אליו יותר מדי, אף על פי שניכר בו שהשתוקק דווקא לבחון אותו בקפידה יתרה.

השתדלתי שלא יתערער ביטחוני כי אין באיש הזר הזה שום איום על כלי הנגינה יקר הערך שלי. אבל לא הייתי רגוע. המשכתי לשאול את עצמי מה סיבת ביקורו, לפי התנהגותו הייתי אומר שהוא אספן, חובב כלי נגינה עתיקים, שאיחר את המועד ובא לברך את מי שהיה בר מזל יותר ממנו, ואולי אף רצה להיפרד לשלום מחפץ יקר ערך שהניח לו לחמוק מידיו. אלא אם כן...

והנה אשר יגורתי בא לי, כמעט מיד. לפתע נתקף האיש עצבנות כאילו עמד להציע לי הצעה מפוקפקת. הוא שאל אותי אם אהיה מוכן למכור לו את הכינור בסכום כפול ואף משולש מן הסכום ששילמתי. נקוב אתה במחיר, אמר, ודומה היה שנסחף בחוצפתו העיקשת. לבסוף, כאילו תש כוחו אחרי ששפך את לבו, ביקש את רשותי לשבת, וצנח על אחת הכורסאות.

"זאת ההוכחה שלא חלמתי..." נדמה היה לי ששמעתיו לוחש, אבל נראה שלא אלי דיבר. ואף אני לא ניסיתי לגלות למה התכוון במילים הללו. נותרנו שקועים בדממה שנדמה כאילו אין ממנה מוצא. הרגשתי שאינני יכול לשאול אותו דבר, וגם הוא עצמו לא נראה נוטה לשיחה. מזגתי לו כוס יין, והוא לא דחה אותה, אבל החזיק את הכוס בידו זמן רב בלי לקרבה אל שפתיו. נראה שהוא נרגע או, ליתר דיוק, השלים עם המצב. ברגע מסוים קם ממקומו והניח את הכוס, ובעודו מתקדם אל הדלת התנצל על ההתפרצות הלא נאותה ועל בקשתו הבלתי אפשרית. הוא מודע לתמימותו, כך אמר לי. נוסף לכול, ההצעה לקנות ממני את הכינור תמורת סכום גדול פי שלושה לא היתה מציאותית, כי ממילא לא היה יכול להרשות לעצמו הוצאה כזאת. ועל כל פנים, הוא סמוך ובטוח שגם אילו היה ברשותו סכום כזה, לעולם לא הייתי נענה לבקשתו. הוא אמר אפוא שהוא מצטער מאוד שהטריד אותי והפריע לי בארוחתי.

הוקל לי. אבל רק לרגע. הרגיזה אותי החלטתו הבלתי צפויה ללכת לדרכו בלי לומר מי הוא ומדוע הוא מתעניין כל כך בכינור הזה.


עד פה להיום. במילים אלה מסתיים כל קטע קריאה שיישלח לתיבת הדואר האלקטרוני שלך. אז מה העיכוב? הרשם עכשיו למועדוני הקריאה וגם אתה תהנה מקטעי קריאה בכל שבוע.

 
 

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.