ספרים   אודות מועדון קריאה   צור קשר  
מועדון קריאה של ספרים
מאז 2002
מועדון קריאה של ספרים
בשבילה גיבורים עפים
בשבילה גיבורים עפים

העולם, קצת אחר כך
העולם, קצת אחר כך

שואה שלנו
שואה שלנו

אחוזות החוף
אחוזות החוף

אמיר גוטפרוינד

אמיר גוטפרוינד

אמיר גוטפרוינד הוא מן החשובים והמרתקים בדור החדש של סופרי ישראל. אחרי שואה שלנו (פרס בוכמן 2001) ו אחוזות החוף (פרס ספיר 2003), הוא מגיש לקוראיו ספר שלישי העולם, קצת אחר כך, מבריק ומחכים ומקורי להפליא, מאותם ספרים שלאחריהם נתקשה לדמיין את הספרות העברית בלעדיהם.

אמיר גוטפרוינד, יליד חיפה, אוהד מושבע של הפועל חיפה.

אמיר גוטפרוינד, סא"ל (מיל.) בחיל האוויר. בתפקידו האחרון עמד בראש פרויקט "בנין הכח 2025".

הרצאות עם אמיר גוטפרוינד

 

כתבות על אמיר גוטפרוינד

גוטפרוינד (42) הוא הצלחה טרייה למדי בעולם הספרות הישראלי. הוא בעצמו עדיין מופתע לפעמים כשקוראים לו סופר. הקריירה שלו צעירה יחסית - רק חמש שנים עברו מאז פירסם את ספרו הראשון, שואה שלנו. הסיפור שלו מיוחד: עד לא מזמן היה סרן בצבא קבע בחיל האוויר שכותב ספרים למגירה. גם לאחר שאזר אומץ ופירסם את ספרו הראשון, הספר התקבל בשקט יחסי, וכמעט התאדה. אבל אז החלה התעוררות אטית. האירוע המשמעותי בקריירה שלו התרחש ביוני 2003, כשזכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס על ספרו השני, אחוזות החוף. הפרס אינו רק מנה גדושה של הכרה ויוקרה מקצועית, אלא גם סכום נכבד - 150 אלף שקל.

אמיר גוטפרוינד פירסם ספר שלישי, העולם, קצת אחר-כך, שזוכה עתה להצלחה, והחליט לעזוב את העיר ולעבור לגליל עם משפחתו (רעייתו ושני ילדיו, בני ארבע ושנה). משפחת גוטפרוינד מתגוררת מאוגוסט האחרון ביישוב צורית שליד כרמיאל, "על הר גילון", הוא אוהב לומר.

אמיר גוטפרוינד נולד בחיפה בבית של ניצולי שואה - העובדה הזאת כשלעצמה עזרה בבניית הקריירה הספרותית שלו, היות שספריו עוסקים בניצולי שואה. גוטפרוינד החל בכתיבת רומנים בגיל 19. למעשה, לפני "שואה שלנו" כתב שני רומנים שלא פורסמו. "עד גיל מבוגר הדחף לפרסם היה קיים, אבל מאוד לא דומיננטי - שלחתי דברים להוצאות, והם נדחו", מספר גוטפרוינד. "כתב יד שלי שכב אצל העורכת כמה שנים, ומדי פעם היינו מדברים, וזה בכלל לא הטריד אותי. גדלתי בסביבה שבה אנשים לא קראו ספרים ולא כתבו ספרים, ולכן לכתוב ספרים זה בערך כמו שמישהו בשכונה היה מחליט שהוא לוחם שוורים - זו אותה מידה של מרחק מנטלי. כשאמי נפטרה, החלטתי שאני מפרסם ספר, ולו כדי שיהיה כתוב בעמוד הראשון 'לאמי ז"ל'. בזה הייתי אמור להירגע, אבל כשהחיידק תופס אין מה לעשות".

שואה שלנו יצא באפריל 2000, והסופר הצעיר גוטפרוינד היה בטוח שחודש לאחר מכן כבר יהיה בין מדליקי המשואות ביום העצמאות: "הייתי בטוח שלאחר שהספר ייצא, אנשים יתאספו סביבי כשאלך ברחוב וישאלו איך עשיתי את זה. אבל המציאות היתה אחרת, שנתיים של דממה, הספר לא הוצג כמעט בחנויות. מוכרת באיזו חנות אמרה לי, בלי לדעת מי אני: 'אה כן, יש לנו עותק מהספר', והלכה לכיור בחנות שמתחתיו שכבה ערימת ספרים להחזרה, אחד מהם היה שלי. לא משטחי תצוגה ולא חלונות ראווה ולא ליד הקופה. זה ההלם שאתה מרגיש שכתבת ספר לא רע ואף אחד לא מגיב.

"וגם השואה לא היתה אז באופנה. באוקטובר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה וגרמה לתודעת השואה ללבלב ולפרוח. גם זה לא עזר לי. אבל לאחר שנתיים הגיעה להוצאת זמורה ביתן יחצ"נית חדשה, שרה ברהום, שניסתה לעניין מחדש אנשים בספר. אז היו עלי כתבות, דיברו על הספר מפה לאוזן, והעניין בשואה פרח, ופתאום, שנתיים לאחר שהוא יצא, הספר התחיל למכור בצורה מרשימה".

הספר השני "אחוזות החוף", בניגוד לראשון, זכה לביקורות משבחות, אבל המכירות לא עלו יפה. "ואז בטעות זכיתי בפרס ספיר, הפרצוף המכוער שלי היה בטלוויזיה לכמה דקות, וזה שינה את ההתייחסות אלי", מספר אמיר גוטפרוינד. "ביום אחד נהייתי מיקרו-סלב לשבע דקות. עניין של מזל".

גוטפרוינד אינו רואה בעצמו אדם שיכול לתת עצות לסופרים אחרים, אבל אם ממש לוחצים: "כשסופר חותם על חוזה מול הוצאת ספרים, כדאי שיתייחס לכך כאילו הספר הולך להצליח בהוליווד בוודאות, ותמיד להביא בחשבון שהוא לא יצליח אפילו בחדרה. אני חתמתי על החוזים הכי סטנדרטיים. צריך לדעת על מה חותמים, כי אם, חלילה, הספר מצליח, כדאי שגם הסופר יראה מזה משהו."
זה המקור

סיפורי הקובץ אחוזות החוף זמורה ביתן ,(2002) מאת אמיר גוטפרוינד נעים על פני ציר הנמתח בין המוזר והתמוה לבין ההזוי והפנטסטי ממש. במרכזם עומדות על פי רוב דמויות חריגות המתאפיינות בשיגעון לדבר אחד ובשאיפתן הבלתי מתפשרת להגיע לשלמות באותו דבר, שאיפה שלא תמיד מוכתרת בהצלחה מרובה. כך למשל בסיפור שעונים מסופר על אב המקדיש שנתיים מחייו לתיקון שעון קוקייה ישן, רק משום שנדמה לו - ללא כל בסיס יש לומר - שהשעון המתוקן יגרום נחת רוח לאשתו. לרוע המזל האב טובע ביום שבו נולד בנו השלישי וקריאות הקוקייה הקצובות ממשיכות לרדוף את בני המשפחה ולתפקד כאותות זיכרון למותו מידי שעה בשעה. באותו סיפור עצמו מסופר גם על סב המקדיש את כל ימיו לגידול שיחי ורדים שלעולם אינם פורחים. בפער בין גודל היומרה לגודל הכישלון טמון בסיפורים אלה אפקט הומוריסטי, מעין צחוק עגום משהו... להמשך בכתבה

הפרקים האחרונים בספרו של אמיר גוטפרוינד 'העולם, קצת אחר כך' קרויים "לא כולם נכנסים להיסטוריה" ו"שנהיה נשכחים", ואלה הן המסקנות הבלתי נמנעות של הגיבורים האלמונים של הסיפור הציוני בספר. כדי שתהיה משמעות לחייהם הם חייבים להודות שהמאמצים והקורבנות שלהם נידונו לתהום הנשייה של ההיסטוריה – ובכל זאת, זה לא ממעיט מערכם. אבל אמיר גוטפרוינד אינו מסתפק באמת הקשה אך הברורה הזאת, ומציג לנו סוג אחר של גיבור, זה שמנסה לחיות נגד כיוון ההיסטוריה... [מקור ראשון]

פרויקט ספרותי-קולנועי חדש נרקם בימים אלה - כתיבת ספר שייהפך במקביל לסרט. את הספר כותב אמיר גוטפרוינד ("שואה שלנו", "העולם, קצת אחר כך") ואת הסרט יביים אבי נשר ("הלהקה", "דיזנגוף 99", "סוף העולם שמאלה"). בינואר העביר אמיר גוטפרוינד לנשר טיוטה ראשונה מן הספר. נשר כתב לו הערות, אמיר גוטפרוינד התייחס אליהן וכעת הוא ממשיך לכתוב - כך עד שיתחילו צילומי הסרט, ככל הנראה בתחילת... להמשך הכתבה

אמיר גוטפרוינד באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה

השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי נוחות בלבד ואין בו בכדי לפגוע ו/או ליצור אפליה כלשהי.