אותות
|
משה שפריר
משה שפריר נולד וגדל בּשכונת בּורוכוב, גבעתַיִם; היה חניך תנועת "הנוער העובד" ולמד בביה"ס התיכון ע"ש קלעי המקומי. משה שפריר שירת בּנח"ל וּבחטיבת "גבעתי". בעקבות קריאתו של דוד בן-גוריון לנוער להתיישב בנגב, היה משה שפריר לחבר בּקיבוץ שׂדֵה-בּוֹקֵר, ובין השאר עבד במחיצתו של דוד בן-גוריון. אח"כּ לָמד שפריר בּפקוּלטה למדעי-הטבע של הּאוניברסיטה העברית בּירושלים, ועבד כּגֵיאולוג, בּישראל וּבסינַי, בּאיתור מקורות מֵי-תהום וּבחיפושי נפט ומחצבים. משה שפריר גם היה סופר לענייני מדע בּעִתונות והוא משמש עד היום כּמַרצֶה בִּתחומים אלה, וכן על נושֹאי סִפרוּת, מִקרא ומיתולוגיה, במקומות שונים בּרחבי הארץ. מאז שנת 1961, עם סיום לימודיו בּפקולטה למדעי הטבע, הֵחל משה שפריר לכתוב שירים שפּוּרסמוּ אח"כּ בּמוספים לספרות של העיתונות העברית ובכתבי-עת שונים בּארץ.
בּשנת 1972 התקבּל כּחבר בּאגודת הסופרים העִברים, ושימש בתפקיד סגן יושב ראש האגודה .
עד עתּה, הופיעו תּשעה קובצי השירים הבּאים:
-
"גֶּשֶׁם מְאֻחָר" (הוצאת "הָדָר", ת"א, 1967);
-
"לִשְׁאל וְלַעֲנוֹת" (הוצאת-ספרים "דּוֹן", ת"א, 1975);
-
"סוֹף הַמִּשְׂחָק" (הוצאת "הָדָר", ת"א, 1983);
-
"מַתָּן" (הוצאת "רְשָׁפִים", ת"א, 1989);
-
"אֲהָבוֹת אַחֲרוֹנוֹת" (הוצאת יָרוֹן גּוֹלָן, ת"א, 1995);
-
"הַהַבְטָחָה לְגֶשֶׁם" – מבחר שירים מתוּרגמים לאנגלית בּהוצאת מֶלֶן פּוֹאֶטְרִי פְּרֶס, בּעיר לוּאיסטוֹן, מדינת ניוּ-יוֹרק, ארה"ב, 1995;
-
"שִׁירֵי קַיִן וְשִׁירֵי מִקְרָא אֲחֵרִים" (הוצאת "תָּמוּז", ת"א, 2000);
-
"אוֹתוֹת – שִׁירִים מִכָּאן וּלְהָלָן" - שיצא בסוף שנת 2003 (בּהוצאת ירון גולן), כּולל 120 שירים חדשים.
-
בשנת תשס"ז (2007) ראה-אור הספר "שִׁירֵי חִידוֹן הַתָּנָ"ךְְ" (בהוצאת י. גולן), הכּולל חידות מחוּרָזוֹת על אישׁים ונָשׁים בּמִקרָא; הספר נועד לבני-הנוער, ומֵכין אותם לחידוני-התּנ"ך .
-
"אסיף היובל" שיסכם את שירתו של שפריר במשך חמישים השנים, בהוצאת "ספרית פועלים".
הרצאות
עם משה שפריר
לאתר של משה שפריר לחץ
כאן
הָעֻבְדּוֹת כְּבָר אֵינָן מְדַבְּרוֹת בְּעַד עַצְמָן / משה שפריר
הָעֻבְדּוֹת כְּבָר אֵינָן מְדַבְּרוֹת בְּעַד עַצְמָן,
אֲחֵרִים מְדַבְּרִים בִּמְקוֹמָן.
הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים
וְגַם מִקְרִים אֲשֶׁר קוֹרִים,
- הֵם דְּבָרִים מֻכְחָשִׁים
בְּפֻמְבִּי לְאַחַר-זְמַן.
הָעֻבְדּוֹת כְּבָר מִזְּמַן
אֵינָן מְדַבְּרוֹת בְּעַד עַצְמָן,
כִּי מִישֶׁהוּ אַחֵר מְדַבֵּר בִּמְקוֹמָן.
דַּבָּרִים אֲחֵרִים
מְסַפְּרִים סִפּוּרִים,
אֲשֶׁר שׁוֹלְלִים לְגַמְרֵי אֶת אֲמִתּוּתָן.
קְבוּרַת הָאֱמֶת / משה שפריר
"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו..."
(בּראשית, פּרק ד', פּסוק 5)
...וּכְבָר הוּא מְתַכְנֵת
אֶת בּוֹא הָעֵת
שֶׁבָּהּ יִטֹּל אֵת
כְּדֵי לִקְבֹּר בַחוֹל
גַּם אֶת גּוִיַּת הָאֱמֶת .
אֲבָל הָאֲדָמָה לֹא תְּכַסֶּה עָלֶיה,
כִּי סוֹף כָּל-הָאֱמֶת לְהִתְגַלּוֹת,
אִם עַל-פִּי אוֹת
אֲשֶׁר בָּא מִגָּבֹהָּ,
אוֹ בִצְעָקָה מָרָה וַחֲזָקָה,
הַבּוֹקַעַת הַיְשֵׁר מִן הָאֲדָמָה.
מַה שֶׁהָיָה לְהוֹכִיחַ (מ.ש.ל) / משה שפריר
מַה שֶּׁהָיָה כָּאן לְהוֹכִיחַ,
מַה שֶּׁהָיָה פֹּה לְהַרְאוֹת,
יוּכַח כְּכָל שֶׁנִּתָּן כָּאן לְהוֹכִיחַ,
יֵרָאֶה כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר פֹּה לְהַרְאוֹת.
מִבְּלִי שִׂים-לֵב אֶל הַמְּחִיר
("שֶׁיַּעֲלֶה כַּמָּה שֶׁיַּעֲלֶה"),
מִבְּלִי שִׂים-לֵב אֶל הַמָּחָר
("שֶׁיִּקְרֶה כָּל מַה שֶּׁיִּקְרֶה");
כִּי מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת קוֹבֵעַ,
שֶׁאַתֶּם אָכֵן אוֹהֲבִים;
וְרַק מִזֶּה עַכְשָׁו נוֹבֵעַ,
שֶׁאַתֶּם אָמְנָם קַיָּמִים.
|
